שיחות שנמאס לי לקיים 4, או: 100 ימים של שקיפות עורפית

מישהי: איך זה להיות נשוי?
אני: אותו דבר.
מישהי: כן הא, עד שבא הילד. אז הכל משתנה.
אני: מתאר לעצמי. בקרוב אדע.
מישהי: אההה, איזה יופי, מזל טוב!
אני: תודה.
מישהי: אה, בעצם אומרים "בשעה טובה". בשעה טובה!
אני: זה בסדר, אני מסתדר גם עם "מזל טוב".
מישהו: יוווווו, בשעה טובה!
אני: תודה.


מישהו: מה יש לכם?
אני: בת.
מישהו: הכי טוב בת ראשונה!
אני: לא יודע.
מישהו: זה ידוע!
אני: אולי. קשה לי לדמיין בת. לא יודע מה עושים עם זה. אף פעם לא ידעתי. לא יודע איך הן חושבות. בנים אני מכיר. אני זוכר. אני זוכר אותי. פחות מפחיד. נותנים לו כדורגל והוא מסתדר כבר. פחות מסובך. אני לא יודע איך מתפעלים בת. מה אמורים ללמד אותה. אני לא ממש יודע גם מה ללמד בן, אבל מניח שאהיה פשוט עצמי והוא יעתיק. אבל אני לא יודע אם אני רוצה שהיא תעתיק.
מישהו: תפסיק לדבר שטויות, הכי טוב בת!
אני: טוב.


מישהו: וואי וואי אני לא ישן כבר חודש.
אני: גם אני. המשאית זבל מעירה אותי כל יום ב5.
מישהו: מה אתה משווה??? הוא לא נרדם לנו בכלל, כל היום בוכה, רעב, יש לו גזים, יש לו עצירות, יש לו שלבקת חוגרת.
אני: בסדר, זה בטח יעבור עוד מעט.
מישהו: כן בטח! עוד 15 שנה!!!
אני: דרמה קווין.
מישהו: חכה חכה, עוד מעט לא תישן בכלל.
אני: אני עייף עכשיו. מכיר את ההרגשה. נסתדר.
מישהו: תהנה עכשיו כמה שיותר! טוס לחו"ל כל שבוע! עוד מעט כל זה ייגמר!!!
אני: טוב.


מישהי: היא תיקח אפידורל?
אני: לא יודע.
מישהי: היא רוצה לידה טבעית?
אני: לא יודע.
מישהי: איפה תלדו?
אני: לא יודע. ליד הבית בטח.
מישהי: באיזה שבוע היא?
אני: לא יודע.
מישהי: איך אתה לא יודע?
אני: זה משתנה כל הזמן.


מישהו: אתה תהיה בלידה עצמה?
אני: נראה לי. למה לא.
מישהו: זה יכול לעשות לך טראומה.
אני: אני אשרוד לדעתי.
מישהו: תזכור שהזהרתי אותך.
אני: אזכור.
מישהו: תחתוך את חבל הטבור?
אני: אני לא רואה שום סיבה לעשות את זה.
מישהו: למה לא? חוויה.
אני: חיתוך בני אדם זה לא תחום שאני מוכן לקחת בו אחריות.


מישהי: עשיתם חלבון עוברי??
אני: מה?
מישהי: עשיתם מיי שפיר???
אני: מה?
מישהי: עשיתם סקירה שלישית מורחבת אצל רופא מומחה מינימום מנהל מחלקה אבל בפרטי כדי שיעלה מלא כסף?????
אני: מה?
מישהי: יש לכם שידת החתלה???
אני: מה?
מישהי: יש לכם כיסא הנקה???
אני: מה?
מישהי: נרשמתם מראש לגן חובה פרטי עם גננת על כל חצי ילד כולל לימודי אנגלית ואוכל טבעוני אורגני מפוסטר????
אני: כן. ביי.


היא: אני עייפה.
אני: זה בסדר, מותק, את בהריון.

היא: אני שמנה.
אני: את לא, מותק. את בהריון.

היא: אני עצובה/עצבנית/מפחדת/מתרגשת.
אני: זה ההורמונים, מותק. את בהריון.

היא: אני רעבה.
אני: יופי, מותק. את בהריון.

היא: כואב לי הגב.
אני: זה הגיוני, מותק. את בהריון.

היא: כואב לי הראש.
אני: תשתי מים.

למטיבי לכת:
שיחות שנמאס לי לקיים
עוד שיחות שנמאס לי לקיים
שיחות שנמאס לי לקיים 3, או: איך נמאס לי מבני אדם

גידול

השבוע תרמתי את גופי למדע, וביליתי שעה+ בתוך מכונת MRI שסרקה לי את המוח.

נכון, זה קצת שונה מהדרכים הרגילות שאיתן אני מעביר את הזמן שלי. אבל תמיד סיקרנה אותי ההרגשה שאמורה להיות בזמן שכלואים בתוך התא הזה. אז התנדבתי, מה איכפת לי. אולי במקרה גם יגלו לי גידול.

ניסיתי להיזכר מה עבר לי בראש בשעה הזאת. זה היה בערך ככה:

חיכיתי שהרעש יתחיל.
התחיל לגרד לי באף, והרעש עדין לא התחיל אז הנחתי שהמכונה עוד לא עובדת וגירדתי.
התחיל לגרד לי בלחי ימין, וכבר עברה איזה דקה והמכונה אמורה היתה להתחיל ופחדתי לגרד כדי לא להרוס משהו בבדיקה. אז התאפקתי.
היה לי קר.

הרעש התחיל.
התחילה אצלי פראנויה שיש לי כתר ממתכת על אחת מהשיניים ושהראש שלי הולך להתפוצץ בגלל כל מיני דברים מגנטיים שאני לא מבין.
חיכיתי דקה וראיתי שאני לא מתפוצץ אז הבנתי שאין לי באמת כתר ממתכת על אחת מהשיניים.
התחלתי לחשוב מה יקרה אם יגלו לי גידול במוח, כמו - איזה מזל שלקחתי חצי שנה+ חופש ולא עבדתי כי זאת היתה חצי השנה הנורמלית האחרונה שלי בחיים, ואיך אני אצטרך להסתובב עם כובע מצחיה כל הזמן, ושזה מסביר למה אני לא זוכר שום דבר (ואולי גם למה אני לא מריח שום דבר), ושאולי אני אהיה מאלה שמביאים בתחילת משחקים של מכבי ומצטלמים עם שחקנים שלא יודעים עברית, ושאני אמות לפני סבא שלי, ושצריך לזכור להגיד שאני רוצה שישרפו אותי ולא יקברו אותי, ושאני בטוח שאני אשכח גם את זה, ושאיזה דביל אני שלא ניסיתי את השייק פיטריות בקמבודיה, ושאני רוצה שיקפיאו עכשיו את הגוף שלי עם חנקן נוזלי כדי שאולי בעוד 100 שנים תהיה הטכנולוגיה שתפשיר אותי (אני בטוח שמישהו יזיז אותי בטעות אחרי שאני אהיה כבר קפוא ואז אני אשבר לרסיסים) ותרפא אותי. ואז נרגעתי.
חיכיתי שהדופק שלי יירד חזרה.
היה לי חם.

ניסיתי להבין אם עוצמת הרעש שיש שם יכולה לפגוע לי בשמיעה לצמיתות.
נזכרתי ששכחתי לעשות כביסה באותו יום.
שאלתי את עצמי על איזה חיות ניסו את המכונה הזאת לפני שניסו אותה על בני אדם.
ניסיתי לחשב כמה ימי אבטלה נשארו לי.
נזכרתי (בגלל אווירת בית החולים) בקליפ של ר. קלי "Down Low", ואמרתי לעצמי שהוא יותר טוב מרוב הסרטים שאני רואה ושלא עושים מוזיקה וקליפים כאלה יותר.

נזכרתי איך בוויטנאם שיחקתי סנוקר נגד גרמני ואז הוא גילה שאני ישראלי ואמר לי שאמא שלו פלסטיני והלך.
התאפקתי לא להזיז את הראש כשצחקתי על זה שאם הייתי אוכל משהו עם יותר ברזל התוצאה של הבדיקה היתה שונה. מזל שאני לא אוכל דברים מזינים.
ניסיתי לבחור מה לאכול אחר כך, סלט כדי להחזיר טובה לגוף שלי או פיצה (אני נותן בדיוק ניחוש אחד למה בחרתי).
חשבתי כמה מעצבן יהיה אם בטעות זבוב יכנס איתי למכונה.
חשבתי כמה מצחיק יהיה אז אם בטעות המכונה הזאת תתברר כמכונת טרנספורמציה ואני אהפוך לג'ף גולדבלום.

ג'ף גולדבלום

שרתי (בראש) את כל "יום יפה" של סגול 59.
שמתי לב שאני כבר לא שם לב לרעש מהמכונה, ותהיתי אם זה אומר שהשמיעה שלי התקלקלה סופית.
ראיתי אור.
הבנתי שאני לא מת, וזאת רק הבדיקה שנגמרה.
גירדתי את לחי ימין.

דרך אגב, אם יש מישהו שמבין בצילומי MRI ויכול להציץ שניה בתמונה הזאת כדי לבדוק אם יש לי גידול, אני אודה לו.