7 וחצי

לכבוד הקור והגשם - משהו שכתבתי לפני חצי שנה, בים:

איזה ביצים היו לה.
לשכב ככה על החוף, אוזניות באוזניים (where else…) ופשוט לשיר.
לא זהיתי באיזו שפה היא שרה. מדי פעם צצו מילים בעברית, אבל בשאר הזמן זה נשמע לי יותר ספרדית. או אולי איטלקית.
הוצאתי את הראש מהספר. היא היתה אולי חמישה מטרים ממני. שכבה על לונג, כמוני, רק על הגב, עם רגליים כפופות. וארוכות.
חזרתי לספר. "פרחים לאלג'רנון" (שמשום מה נקרא בעברית "צ'רלי". אבל אף פעם לא היינו חזקים בשמות). ובדיוק כשלצ'רלי גורדון השתנה חזרה ה-IQ לרמה השווה בערך לפיגור שכלי (אחרי שניתוח ניסיוני הפך אותו לגאון), שמעתי ברקע, ביחד עם שיר ספרדי או איטלקי, את קולו של יוסי החרמן. חייכתי.

יוסי החרמן (שם בדוי. אני לא באמת יודע איך קוראים לו) משחק עם הזקנים כדורגל על החוף, כל יום ב-6 בערב. אבל הוא לא זקן. בטח 30. הוא מגיע לפני הזקנים ומשקיע חצי שעה בלעבור על כולן בחוף. מנסה. השיא שלו בינתיים זה בערך 3 דקות שיחה. לפעמים אני שוקל להגיד לו שאם הוא ייגש לבוש במשהו אחר מעבר לתחתונים, או לפחות תחתונים בצבע שונה מלבן, או שימשיך עם הלבן אבל ידאג שהם לא יהיו רטובים, ואם כבר רטובים אז בצורה אחידה מהים ולא בעיגולי זיעה, יהיה לו סיכוי טוב יותר (לא אמרתי "טוב". אמרתי "טוב יותר").

"מה את שרה?"
היא הבינה מיד. "שיר".
"אה. שיר יפה."
היא שתקה.
"תגידי, יש מצב להיפגש הערב?"
"לדעתי כבר ערב. הנה, נפגשנו."

זהו. התאהבתי.
יוסי, מנומס כמו תמיד, איחל לה יום טוב.
ניסיתי לחשוב כמה זמן אני צריך לחכות כדי שהיא תספיק לשכוח מיוסי ולא תתנגד אוטומטית כשאני אגש. התלבטתי בין 5 ל-10 עמודים (לא היה לי שעון). החלטתי על 7 וחצי.

ואז שמתי לב שהיא כבר לא שרה.
הרמתי את הראש מהספר. היא כבר לא היתה שם.

מתגעגע ללונג

גאוני

יש לי תחושה שיש בילבול גדול בין המשמעות של שמות התואר "מצחיק" ו-"מקורי" ל-"גאוני", כי אני שומע המון אנשים מתארים משהו בתור "גאוני" וכאני נחשף אליו הוא מתגלה במקרה הטוב כמצחיק, וגם זה לא תמיד.
כדי לאמת את התחושה, חיפשתי "גאוני" בגוגל ובדקתי אם התוצאות בעמוד הראשון באמת גאוניות.

תוצאה מספר 1:
אל גיא אוני - רעיון גאוני

מחפשים רעיון גאוני? חופשה קסומה ב"סוויטות אל גיא אוני"

בנאלי

אוקיי, נניח שאני רוצה לצאת לחופש. לרוב האנשים בארץ, הרעיון של צימר בצפון הוא הראשון שעולה לראש. הראשון! ככה שצימר בראש פינה, יפה ככל שיהיה, לא יכול להיות גאוני.
 התירוץ שלהם לשימוש השגוי במילה יהיה כנראה שפשוט חיפשו שם קליט (עם עדיפות לשם של ספר מפורסם) שיוכלו להשתמש בו בסלוגן ביחד עם המילה "גאוני", אבל אין בכך כדי להצדיק הטעייה שכזו. הם היו צריכים למצוא מילה שמתארת בדיוק את הצימר, ואז גם את הסלוגן, לדוגמא - "מחפשים רעיון בנאלי? חופשה קסומה ב"גיא אנאלי"."

תוצאה מספר 2:
רעיון גאוני אך לעשות כסף (השגיאה במקור)

אנחנו יכולים להרוויח כסף, הרבה כסף, בתוך שבועות קצרים, עם השקעה בסיסית של רק 30 ש"ח + 6 בולים.

זה גבולי. במקור, רעיון תרמית הפירמידה יכול להחשב כגאוני - הוא היה מקורי, הוא עובד ברוב המקרים למי שמתחיל את התרמית, והוא גורם להמון אנשים להוציא כסף תחת אשליית רווח. אני בטוח שאנשי שיווק יכולים להחשיב את זה כגאוני.

אבל, היום התרמית עובדת רק על טמבלים, ואני לא יכול להחשיב משהו שעובד רק על טמבלים לגאוני.

 תוצאה מספר 3:
נקרע הקונדום גאוני (מיוטיוב)
אין צורך בתיאור, תשפטו בעצמכם:

פה כבר התייאשתי. אני לא אצליח למצוא משהו גאוני בגוגל ע"י חיפוש המילה "גאוני".

המסקנה התבקשת - המילה "גאוני" איבדה כל לחלוטין את המשמעות שלה. כמו שחששתי. ניסיתי לחשוב בעצמי מתי ראיתי או שמעתי או הכרתי משהו/מישהו גאוני, ולא הצלחתי.

 

ולא יודע אם זה קשור, אבל אתמול הגעתי בזיפזופ לערוץ 8, לפרק של "הינשופים" עם עפר שלח שמשוחח עם שלושה אנשים על שלושה גאונים, כל אחד בתחומו - מוחמד עלי (עם יאיר לפיד 3> 3> 3>), קלינט איסטווד (עם מנשה נוי) ו-וודי אלן (עם גורי אלפי). זאת היתה השעה הטלוויזיונית שהכי נהנתי ממנה בתקופה האחרונה.

אז הנה, תראו גם אתם:

 

http://www.shmone.co.il/#/video/11/http://locator.3dcdn.com/vod/ch8-EUpUr1-se/vod.smil

מוחמד. הגדול מכולם.

עשרת הסרטים שהכי אהבתי ב-2011

2011 היתה שנה לא מוצלחת, לדעתי, לסרטים. לפחות יחסית לקודמות. בשנה שעברה, לדוגמא, היו המון סרטים שממש אהבתי (תציצו בתגובות למטה לרשימה). השנה היו 2. היו עוד כמה שנהנתי לראות, אבל אף אחד מהם אני לא ארצה לראות שוב בקרוב.
בכל זאת, ניסיתי לבחור את עשרת הסרטים שהכי אהבתי ב-2011. עטפתי את הרשימה עם השניים שהכי אהבתי - הראשון והאחרון. באמצע כל השאר, בלי דרוג/מספור, כי אין לזה באמת משמעות. אם תראו אחד מהם בגללי ותאהבו אותו, תגידו לי. אם לא תאהבו אז אני מעדיף לא לשמוע על זה.
בכל מקרה, הנה זה:

העור בו אני חי - The Skin I Live In / La Piel Que Habito 

במשך שעתיים היה לי חיוך של דביל על הפרצוף, ולא הצלחתי להיפטר ממנו (פרס לראשון שיגיד שתמיד יש לי חיוך של דביל על הפרצוף). זה לא היה חיוך של צחוק, אלא יותר חיוך של הנאה, של המוח וגם של העין. ויזואלית אני לא זוכר סרט יפה כל כך. אחרי שראיתי אותו שקלתי לפתוח אתר שיכיל תמונות של כל הפריימים בסרט כדי שאנשים ישתמשו בהן בתור wallpaper-ים (כמו כל הרעיונות שהיו לי, לא עשיתי את זה בסוף). וגם, פאקינג אנטוניו בנדרס. הוא פשוט אדיר פה. הבנאדם חיכה 15 שנה עד שיצא לו שוב להשתתף בסרט טוב (כן, עברו כבר 15 שנה מאז "דספרדו". אני כזה זקן, כוסאומו), והוא השתתף מאז באיזה 30 סרטים, אז אני מנחש שפשוט יצא לו פוקס.
מה שהיה לי מוזר זה שבכניסה לקולנוע, אף אחד לא קרא לסרט בשמו. כולם קראו לו פשוט "החדש של אלמדובר", או אפילו סתם "אלמדובר". ובהתחשב בעובדה שאלמדובר הוא במאי עם 2 סרטים טובים ועוד איזה עשרה לא כל כך טובים, לא הבנתי איך השם שלו משך כל כך הרבה אנשים לסרט הזה. אולי בגלל השם עצמו - אלמדובר. שם מגניב, וקליט, וגורם לאנשים להרגיש יותר טוב עם עצמם.
אה, ובסרט הזה יש את סצנת הסקס הכי טובה שראיתי. יש שיגידו שזאת בכלל סצנת אונס, אבל לדעתי היא נהנתה.
קולנוע "לב" עדיין מקרין אותו. לכו לראות, בחיית.

עולם נוסף - Another Earth

מה הייתם עושים אם יום אחד, ככה סתם, יופיע פתאום בשמיים, ממש קרוב, כוכב זהה לכדור הארץ? והדגש הוא על מה אתם הייתם עושים. לא מה הפנטגון, או ה-FBI, או וויל סמית', או סופרמן. אתם, אנשים רגילים.
כן, איזה קטע - סרט מדע בדיוני, שהחלק הבידיוני בו הוא סתם סיפור רקע לדרמה קצת דיכאונית ואפילו פחות רומנטית. אותי זה הפתיע, כי ציפיתי לקיטצ' הוליוודי או לסרט פסאודו-אומנותי (כמו "מלנכוליה", שגם יצא השנה).
ואני שמח שהוא לא היה כזה, כי לא חסר רעיונות טובים בסרטי מדע בדיוני גרועים. **שיעול** Cowboys & Aliens **שיעול**

מאניבול - Moneyball

לפני שראיתי את הסרט הזה הייתי בטוח שבייסבול זה הספורט הכי משעמם שיש (לפני שאתם מעירים - כדורסל נשים זה לא ספורט).
ולפני שראיתי את הסרט הייתי בטוח שבראד פיט הוא השחקן שיודע הכי טוב לבחור את הסרטים שהוא משתתף בהם (לא היה לו סרט גרוע מאז "מר וגברת סמית' ", וכולנו יודעים למה הוא בחר להשתתף בו, אז זה לא נחשב).
אחרי שראיתי את "מאניבול", שני הדברים האלה עדיין לא השתנו.

העזרה - The Help

סרט על משרתות שחורות עור במשפחות לבנות. איזה מזל שזה כבר לא קיים בעולם, הא?

פרידה - A Separation

אירן. רק לכתוב את השם הזה מפחיד אותי.
ככה זה כששנים מחנכים אותנו לפחד, כי הם ציר הרשע, והם מוסלמים, והם רוצים להרוג.
ואז בא סרט אחד (ת'אמת היו שניים, אבל השני פחות טוב), שחושף קצת את היום יום של האנשים הקטנים שם, באירן (אמא'לה, הפחיד אותי שוב). ואיזה קטע, הם די דומים לנו. אנשים רגילים כאלה, שמתגרשים, ומטפלים באבא שלהם כי הוא משותק ולא זוכר כלום, ואפילו קצת ממורמרים על מה שקורה במדינה שלהם. כמונו.

לוחם - Warrior

טוב, יכול להיות שאם לא הייתי מכור MMA הייתי חושב שזה סתם עוד חיקוי "רוקי". אני לא בטוח. אבל מה שבטוח, כל מי שכן אוהב MMA/UFC/שני גברים נלחמים עד שאחד כבר לא יכול להמשיך, יאהב את זה.
וגם, יש בסרט הזדמנות להציץ בטום הארדי, שניה לפני שהוא הופך לכוכב על כי בקיץ הוא יתחפש ל-Bane וינסה להרוג את באטמן בסרט שידוע כבר עכשיו שיהיה הכי טוב ב-2012.
רק מה, אל תראו את הטריילר לפני. הוא מלא ספויילרים.

בלאקת'ורן - Blackthorn

סרט המשך ל...קיד וקסידי, יותר מ-40 שנה אחרי. ואני לא יודע אם זה במקרה, אבל גם העלילה מתרחשת בערך 40 שנה אחרי הסיפור ההוא (שבסוף שלו בוץ' קסידי בכלל מת, אבל מי סופר), כשבוץ' מנסה לחזור מבוליביה (שאליה הוא ברח אז) חזרה לבית, לארצות הברית.
זה כנראה הסרט הכי פחות טוב ברשימה הזאת, אבל ללא ספק עם הנופים הכי יפים. עשה לי חשק לראות את בוליביה מקרוב (במיוחד אחרי שאמרו לי שמציאות היא יותר יפה).

סנסט לימיטד - The Sunset Limited

שני אנשים, חדר אחד, שעה וחצי, ושאלה: יש אלוהים?
אחד אומר כן (סמואל ל. ג'קסון, שאהב לצטט את אלוהים עוד ב"ספרות זולה"), אחד אומר לא (טומי לי ג'ונס, שאהב חייזרים עוד ב"גברים בשחור").
ואחד מהם השתכנע.

כוכב הקופים: המרד - The Rise of the Planet of the Apes

שמרתי מקום אחד ברשימה לבלוקבאסטר, וכמעט הכנסתי אליו את אקס-מן First Class (שהיה מעולה). אבל בחרתי בסרט השביעי (!!!) בסדרת כוכב הקופים, בעיקר כי יוצריו הצליחו להפוך דמות וירטואלית לשחקן השני הכי טוב שראיתי השנה (שני רק לבחור מהסרט שעוד שניה תגיעו אליו).

50/50

סרטן.
משום מה, יחסית לדבר שהורג הכי הרבה אנשים, אין כל כך התעסקות בסרטן במדיה הפופולרית. אני לא יודע אם זה ככה כי מפחדים להתעסק עם זה (כמו שתמיד אומרים בחדשות "מחלה קשה" במקום להגיד פשוט סרטן, כאילו זה מדבק), או שסתם קשה לשווק את זה. הדוגמא הכי קרובה שאני זוכר היא בסדרה Breaking Bad, ושם עטפו את הסרטן עם קומדיה ומתח.
כאן לא.
אם הבחור בתמונה מוכר לכם, אז זה כנראה כי הוא שיחק את הילד בסדרה "מפגשים מהסוג האישי" (יש לו גם שם - ג'וסף גורדון-לוויט), והוא פשוט עושה את הסרט. אני לא זוכר שחקן, במיוחד בגילו, שלוקח דמות ומגלם אותה בכל כך הרבה טיבעיות, ברמה שזה היה כבר חשוד (אולי יש לו במציאות סרטן!).
למרות שצחקתי המון בסרט הזה, לקראת הסוף קרה לי משהו מוזר. הרגשתי גירוד מוזר שהתחיל מהעין וירד לכיוון הלחיים, וכשהוא הגיע לפה הרגשתי שהוא קצת מלוח. זה הפחיד אותי לשניה אז בדקתי באינטרנט מה זה יכול להיות (לך תדע, אולי סרטן). מצאתי אתר שכתב שהסימפטומים האלה מעידים בדרך כלל שזאת היתה דמעה. נשמע לי מוזר. זה אף פעם לא קרה לי לפני, אז אני בנתיים לא כל כך מאמין להם (כולם יכולים לכתוב מה שהם רוצים באינטרנט הזה).

אז ראיתי את משימה בלתי אפשרית 4

סרט נחמד. באמת נהנתי. רק לא יכולתי להתעלם מהתחושה שכבר ראיתי אותו לפני כן. וזה לא יכול להיות, כי הוא סרט חדש. אבל הבנתי שכל סצנה בו הייתה כבר מתישהו בסרט אחר. ולצערי זה קורה הרבה.
אז מצאתי 10 סיטואציות קלישאתיות, שכל אחת מהן קרתה בלפחות 100 סרטים הוליוודים. וככל שיותר סיטואציות מופיעות בסרט אחד, כך הסרט הופך ליותר גרוע (ב"משימה בלתי אפשרית 4" יש 6 מהן):

• "אל תדאג, תפסתי אותך!" - שניים הולכים על קצה משהו (יכול להיות בניין, צוק, גשר או כל דבר אחר שאם נופלים ממנו מתים). אחד מהם מחליק/מועד/נופל מהקצה. אם האחד הזה הוא כוכב הסרט, אז השני שאיתו יתפוס את היד שלו בשניה האחרונה ויציל אותו ממוות בטוח. אם האחד הזה הוא רק הסיידקיק, אז לצערנו הוא ימצא את מותו באותו הרגע, ונראה אותו נופל ומתרחק מהמצלמה תוך כדי צעקה קורעת לב. במקרים מסויימים נראה אותו אחר כך בצורה של פלאשבק או חלום של הכוכב הראשי. [טריוויה חסרת חשיבות - הסרט האחרון שאבא שלי ראה בקולנוע הוא "סחרור מסוכן". גם בו הוא נרדם.]

אבא שלי לא ראה את הסוף.

• "לא לזוז, אנחנו ניפול!!!" - הגירסה המכנית של "אל תדאג, תפסתי אותך!" - כשכלי רכב כלשהו עובר תאונה בקרבה לצוק, גשר או כל דבר אחר שאם נופלים ממנו מתים, הוא תמיד יחליק עד לקצה, ואז באורח פלא הוא יעמוד בשיווי משקל מושלם באלכסון, כשכל תזוזה יכול להפר את האיזון ולהפיל אותו למטה. כמובן שאם שוכני הרכב הם הרעים, הם ימצאו את מותם (בגלל תנועה טיפשית או שאחד מהטובים פשוט יבוא וידחוף אותם). אם הטובים ימצאו את עצמם במצב הזה, הם לא ימותו (הטובים לא מתים). [טריוויה חסרת משמעות - בצילומי הסרט G.I. Joe (בעברית "כח המחץ") נהרסו 112 מכוניות.]

כולם לזוז אחורה!!!

• "משוך בספר ותראה מה קורה." - אני ממש אוהב דלתות סתרים. הן תמיד מוסוות ממש טוב, וכשמסתכלים ככה סתם על החדר אי אפשר בכלל לדמיין שיש שם, מאוחרי מדף הספרים, דלת. תמיד סיקרן אותי איך זה עובד, מכנית. אף פעם לא מראים את הצד האחורי של הספר שצריך למשוך כדי שתיפתח הדלת. אני משער שמחובר אליו חוט ובעזרת תנועת המשיכה זזה שם ידית כלשהי. בדרך כלל כשנפתחת הדלת מופיע מאחוריה מסדרון מסתורי, או אפילו מדרגות שיורדות למטה ובטח מובילות לתעלת ביוב. וככל שהסרט יותר אלים יש סיכוי גבוה יותר שהדלת המסתורית מסתירה מאחוריה מחסן נשק סודי, שהגיבור יצטרך לבחור ממנו את הרובה המועדף עליו (בדרך כלל הכי גדול).  [טריוויה חסרת משמעות - הסיבה היחידה שאני קונה ספרים היא שאולי יום אחד אני אמשוך באחד מהם ואז הקיר מאחוריו ייפתח והדירה שלי תהיה יותר גדולה. ]

משלמים ארנונה על החלק הסודי?

• "הוא על הגג! קח ימינה חזק, זה יפיל אותו." - הרעים מנסים לברוח בנסיעה מהירה. משום מה, הטוב תמיד מגיע למסקנה שהדרך הכי טובה לעצור אותם היא להיתלות על גג הרכב, ולאלתר משם. תוכנית כל כך מטומטמת שאיכשהו היא תמיד עובדת. כמובן שהרעים מנסים לזגזג ולהעיף אותו, ותוך כדי הם מנסים לירות עליו מלמטה דרך הגג ומפספסים. [טריוויה חסרת משמעות - כדי לצלם את סצנת המירדף ב-Matrix Reloaded בנו במיוחד כביש מהיר באורך 1.4 מייל. ]

הפסקה לעיל לא רלוונטית לצ'ק נוריס. הוא כן יכול להיתלות על גג של אוטו.

• "הוא הולך היום לנשף. שם נתפוס אותו." - כשצריכים לעקוב, לחטוף או אפילו להרוג אחד מהרעים (בדרך כלל את הרע הראשי), אפשר להיות בטוחים שנמצא אותו בנשף. גדול כזה, עם בגדים יפים. השיטה הכי קלה היא להכניס אשת פיתוי לנשף, עדיף עם מחשוף, שתגרום לו להגיע איתה לחדר צדדי (משימה פשוטה), ושם יהיה אפשר לשים עליו מכשיר עקיבה, לחטוף אותו לרכב שמחכה בחוץ או לגאול אותו מייסוריו. כמובן שיעזור לה מישהו שיתחזה למשתתף בנשף, וילחש לה הוראות למכשיר שאף אחד לא רואה ונמצא באוזן שלה. [טריוויה חסרת משמעות - התקציב של "דוקטור נו" היה מיליון דולר. התקציב של "קוונטום של נחמה" היה 200 מיליון דולר. ]

מחשוף כזה יספיק. אבל עדיף יותר.

• "לחתוך את החוט הצהוב או הכחול?" - שיט, הרעים הכינו פצצה. והיא הולכת להתפוצץ עוד דקה. מזל שלטובים יש במקרה מישהו במתמחה בנטרול פצצות בדקה האחרונה לפני שהן עושות בום. הבעיה היחידה היא שזה לוקח לו בדיוק 59.5 שניות, כך שהצופה התמים נאלץ להישאר בלחץ, להזיע ולעשות במכנסיים בגלל מתח עודף, במיוחד כשהשעון על גבי הפצצה (תמיד יש כזה, לא ברור למה. היה עדיף לרעים אם הם לא היו משקיעים במסך קטן שאומר לכולם מתי הפצצה תעשה בום) מראה 3....2...1... עד לאותו הרגע שהמומחה חותך את החוט הצהוב. או הכחול. [טריוויה חסרת משמעות - על כדור הארץ בוצעו כ-2000 פיצוצים אוטומים (כן, אטומים) כחלק מניסויים של מדינות עם יכולות גרעיניות (ישראל לא אחת מהן). ]

פצצה שאני בניתי, לפני כ-5 שנים. ספויילר - בסוף היא הפכה לעוגה.

• "שיט, אני בבית והוא עומד להתפוצץ! אני חייב לברוח בריצה ואז לקפוץ." - בזכות הסיטואציה הזאת הפסקתי לפחד מפיצוצים למיניהם. אני יודע בוודאות שבכל פעם שיהיה פיצוץ במקום סגור שאני נמצא בו, אני אצטרף פשוט לרוץ החוצה ולקפוץ הכי רחוק שאפשר (ברגע הקפיצה הפיצוץ תמיד הופך לגדול יותר. אולי בגלל שהקפיצה מזרימה לכיוון אחורה עוד חמצן שמזין את הפיצוץ.). כמובן שזה תקף רק לטובים (אני טוב). רעים תמיד יתפוצצו או שסתם יתברר שהם בכלל לא היו בבית. [טריוויה חסרת משמעות - ספר השיאים של גינס קבע שארנולד שוורצנגר הוא the most perfectly developed man in the history of the world. ]

אל דאגה. ג'ון סינה לא התפוצץ.

• "יש לנו מספיק זמן לברוח. נשאר רק להניע את האוטו ולנסוע מפה מהר." - חוק מרפי נכנס לפעולה תמיד כשהטובים רוצים לברוח מהרעים ברכב. הוא גורם לרכב לא להניע. לפחות בהתחלה, עד לשניה האחרונה ממש לפני שהרעים מגיעים אליהם. הרעים, מתוך תסכול, בדרך כלל יורים כמה כדורים לעבר רכבם של הטובים שברחו, ואולי שוברים להם את השמשה האחורית. [טריוויה חסרת משמעות - בסיומו של הפרק המפורסם בסיינפלד שצולם כולו במגרש חנייה, הרביעייה מוצאת את הרכב שחיפשו אחריו בכל הפרק, אבל הוא לא הניע. הקטע הזה היה לא מתוכנן, והרכב באמת לא הניע. ]

אף פעם לא הייתה סדרה שהתעסקה כל כך הרבה בחניית רכבים כמו סיינפלד.

• "מה הבעיה? לפרוץ למחשב בפנטגון? שטויות, תביא, תביא ת'מחשב." - אין דבר קל מלפרוץ למחשב מאובטח מאוד. צריך רק גאון מחשבים, עדיף עם חצ'קונים ומשקפיים, ומחשב כלשהו. לא משנה איזה. הגאון מיד יתחיל להקליד במהירות מטורפת, וכשיסתכלו על המסך יראו את הסמן של העכבר זז. עד שיגיע מסך עם סיסמא, ומייד כשהגאון יפצח אותה בקלות נסבלת הם יתחילו בהעתקה של הקבצים הסודיים, כשתמיד ל-10% האחרונים של ההעתקה יקח פי 5 יותר זמן מ-90% הראשונים. [טריוויה חסרת משמעות - בשנת 1982, האקדמיה לקולנוע פסלה את השתתפות הסרט "טרון" בקטגוריה לאוסקר על אפקטים מיוחדים מהנימוק ששימוש באינמציה ממוחשבת הוא בגדר רמאות. ]

• נשיקה בסוף.

משולש פראי. הסרט הכי טוב אי פעם.

לילה

(פסקול לפוסט:)

שוב, לילה ואני קצת שתוי. לא מספיק כדי לרצות לישון, אבל מספיק כדי לרצות לעשות משהו. ככה זה כשמתעוררים כל יום בצהריים.

יאללה, נעשה סיבוב בשכונה. ב-3 בלילה. אז מה אם חורף וקור כלבים. אמרו עיר ללא הפסקה. נראה. חיפשתי כובע גרב.

רגע, זה עדיין קור כלבים אם אפילו כלב לא היה בחוץ?

אין כלב.

מה זה, איפה כל האנשים?

עשיתי סיבוב קטן לפאבים השכונתיים. הכל סגור. לא יכול להיות. רק 3 וחצי. אף אחד לא שותה אפילו בירה בעיר הזאת? לא יכול להיות.

גם אין הומלסים. כאלה שישנים על הספסל ומתים. איפה הם ישנים בכלל? אולי בבית.

או, חתול.

אין כלב.

ישן או מת?

נסתובב עוד קצת. בית כנסת. סגור. איזה חודש עכשיו? אולי יש סליחות. מדי פעם מונית. ריקה. אין קווי לילה בחורף. פיצוציה. המוכר ישן. אני יכול לגנוב לו מסטיקים. עוד בית כנסת. סגור. אלוהים לא עובד בשעות האלה. זה קצת כמו "28 ימים אחרי". בלי זומבים.

או, מספרה.

אין ארקדי.

אני יודע! ים! בטוח יש שם תיירים משועממים, או יותר טוב, תיירות משועממות, או זקנים שבדיוק מתחילים את שחיית הבוקר שלהם כי אף אחד לא בא לבקר אותם ומשעמם להם והם הולכים לישון ב-7 בערב, ושיום אחד הים יהיה קר מדי והם ימותו מהיפותרמיה. וגם בטוח יש אנשים שהלכו לאיבוד בתוך כיכר אתרים. או כאלה שעצרו שם רק כדי לעשות פיפי.

אבל לא, גם פה אין אף אחד.

אין תיירות

נו, אז אולי בחורף העיר מפסיקה. לכמה שעות.

התייאשתי.

ישבתי בקפה ג'ו, ב-4 בבוקר, וקראתי את העיתון של אתמול.