11 במרץ 2012

"תמיד יורד גשם בפורים"

נכון?
בעצם השנה לא ירד גשם. מוזר. כי תמיד יורד.
רגע - עכשיו, כשלא ירד גשם, עדיין אפשר להגיד "תמיד יורד גשם בפורים"? זה בכלל משנה?
נראה לי שלא. זה מהמשפטים האלה, שלא משנה מה קורה במציאות אנשים ימשיכו להגיד אותם.


"תמיד חם ביום כיפור."

אני עצלן מדי כדי לבדוק באמת, אבל יש לי תחושה שברוב השנים לא יורד גשם בפורים. בעיקר כי הוא נופל בדרך כלל במרץ ואנחנו חיים במדבר. אבל מספיק שפעם ב-5 שנים כן יורד והורס למישהו את התחפושת, וזהו, אותו מישהו יזכור תמיד שירד לו גשם בפורים. והשיוך הזה של אירוע שקורה בתאריך מסויים מקשר את האירוע לתאריך, סתם כי זה משהו שזוכרים.

זה דומה לעוד כל מיני דברים.
נגיד, כשאני לומד מילה חדשה (בדרך כלל באנגלית, אבל לפעמים גם בעברית), אני פתאום שומע או קורא אותה בהמון מקומות, ואני לא מבין איך לא הכרתי אותה לפני. ואז זה דועך, כי היא מפסיקה להיות מילה חדשה ואני כבר לא שם לב אליה.

או שאולי זה קשור לחוקי מרפי.

מרפי
אף פעם לא האמנתי בהם.
בבסיס של חוקי מרפי יש את "אם משהו יכול להשתבש, הוא ישתבש." ואף אחד לא שם לב שזה חרטא. רוב הדברים לא משתבשים, אבל לא שמים לב לזה בכלל, כי את כל תשומת הלב תופס מה שמשתבש.
וזה עוד בסדר כשזה נשאר תחת המטרייה של חוקי מרפי, כי למרפי אין בקשות מיוחדות ממי שמאמין בחוקים שלו. אבל הכל משתנה כשאת החוקים האלה קובע מישהו שקוראים לו אלוהים. כי לאלוהים יש דרישות. והרבה.

"אלוהים גדול."

אתמול ראיתי את "The Grey".


סרט די מעפן במסווה של סרט עם מוסר השכל ותובנה על המין האנושי (כשבפועל הוא סרט קיטצ'י להחריד עם צילום ובימוי די טובים). אחרי שמתרסק המטוס (אופס, ספויילר), כשהניצולים מנסים להבין למה דווקא הם ניצלו וכל השאר מתו, מיד קם מי ששיבח את האלוהים שלו על העובדה שהוא עדיין חי. וכנראה נורא קל במקרה שלו לחשוב ככה. לפני שהיה לי זמן לחשוב על זה, היה את מי שאמר לו שוואלה, טוב שהוא חי, אבל 10 מטר ממנו יש 20 גופות של אנשים שמתו, וכנראה שהם לא נמצאים עכשיו בכניסה לגן-עדן, ליד המוסך להתקנת כנפיים. אבל כנראה שאתה חי מתי שאתה לא אמור להיות, 20 גופות זה משהו שאפשר להתעלם ממנו.

מה כל זה אומר?
לא יודע. אבל מחר אמור לרדת גשם.


15 בפברואר 2012

שיחות שנמאס לי לקיים

הוא: "תגיד, עבר קו 61?"
אני: "לא ב-2 דקות האחרונות."
הוא: "כמה זמן אתה מחכה פה?"
אני: "2 דקות."
הוא: "אתה יודע מתי הוא צריך לבוא?"
אני: "לא."

היא: "בוא, תעבור אותי בתור."
אני: "לא צריך. אני לא ממהר. תודה."
היא: "אבל יש לך רק חלב. תעבור תעבור."
אני: "באמת שזה בסדר."
היא, לקופאית: "תעבירי לו את החלב קודם."



היא: "שלום, מדברת דנה מחברת משהוTech."
אני: "היי."
היא: "אני רואה פה שלא עבדת מאז 2010. מה עשית בשנתיים האחרונות?"
אני: "שנתיים?? לא לא, זה רק שנה."
היא: "אוקיי, מה עשית בשנה האחרונה?"
אני: "הייתי בחו"ל."
היא: "כל השנה?"
אני: "לא, רק חצי ממנה."
היא: "ובשאר הזמן?"
אני: "כלום. בחופש."
היא: "הממ. אוקיי."

אני: "היי עדי, שילמתי את חשבון החשמל שלנו."
עדי: "אוקיי. כמה יצא?"
אני: "400 לשנינו. יש פה את הפירוט אם את רוצה."
עדי: "טוב. אני אקפוץ עם הכסף בקרוב."
אני: "אין לחץ."


נהג: "זה ריק. נגמר לך."
אני: "אתה יכול לטעון לי ב-50?"
נהג: "50?"
אני: "כן."

ההוא מהמכבסה: "מיקו!! מה שלומך??"
אני: "הכל בסדר."
ההוא מהמכבסה: "תזכיר לי, ביחד או להפריד?"
אני: "ביחד."
ההוא מהמכבסה: "6 קילו. זה יוצא 42 שקל. אורי, תן למיקו בלו פתק."


הוא: "מה להביא לך?"
אני: "מסבחה. ותוודא שלא יהיה שם שאריות פול."
הוא: "בלי פול. בסדר."
אני: "אם במקרה אתה כן שם פול אז תזמין לי גם אמבולנס."
הוא: "אל תדאג. בלי פול."

היא: "אני לומדת פסיכולוגיה."
אני: "וואלה. איפה?"
היא: "באוניברסיטה."
אני: "מגניב. שנה שלישית?"
היא: "שנייה."


הוא: "רוצה להשלים מניין?"
אני: "לא."

אמא: "יש לך כסף למונית?"
אני: "כן אמא."
אמא: "כן? אתה לא צריך כסף?"
אני: "לא אמא."


אני: "מוריס, יש שוב סתימה."
מוריס: "עוד פעם?? וואלק הגדי הזה. אלק אינסטלטור."
אני: "מוריס, אתה חייב לעשות משהו. תחליפו את הצינור הזה."
מוריס: "אני אחליף, אל תדאג, רק צריך לאסוף כסף מהדיירים."
אני: "אתה כבר חצי שנה אומר את זה, ובנתיים אני קופץ מעל נהר קקי כדי להיכנס הביתה."
מוריס: "שבוע הבא. מבטיח."

הוא: "מה בשבילך?"
אני: "גולדסטאר."


1 בפברואר 2012

7 וחצי

לכבוד הקור והגשם - משהו שכתבתי לפני חצי שנה, בים:



איזה ביצים היו לה.
לשכב ככה על החוף, אוזניות באוזניים (where else…) ופשוט לשיר.
לא זהיתי באיזו שפה היא שרה. מדי פעם צצו מילים בעברית, אבל בשאר הזמן זה נשמע לי יותר ספרדית. או אולי איטלקית.
הוצאתי את הראש מהספר. היא היתה אולי חמישה מטרים ממני. שכבה על לונג, כמוני, רק על הגב, עם רגליים כפופות. וארוכות.
חזרתי לספר. "פרחים לאלג'רנון" (שמשום מה נקרא בעברית "צ'רלי". אבל אף פעם לא היינו חזקים בשמות). ובדיוק כשלצ'רלי גורדון השתנה חזרה ה-IQ לרמה השווה בערך לפיגור שכלי (אחרי שניתוח ניסיוני הפך אותו לגאון), שמעתי ברקע, ביחד עם שיר ספרדי או איטלקי, את קולו של יוסי החרמן. חייכתי.

יוסי החרמן (שם בדוי. אני לא באמת יודע איך קוראים לו) משחק עם הזקנים כדורגל על החוף, כל יום ב-6 בערב. אבל הוא לא זקן. בטח 30. הוא מגיע לפני הזקנים ומשקיע חצי שעה בלעבור על כולן בחוף. מנסה. השיא שלו בינתיים זה בערך 3 דקות שיחה. לפעמים אני שוקל להגיד לו שאם הוא ייגש לבוש במשהו אחר מעבר לתחתונים, או לפחות תחתונים בצבע שונה מלבן, או שימשיך עם הלבן אבל ידאג שהם לא יהיו רטובים, ואם כבר רטובים אז בצורה אחידה מהים ולא בעיגולי זיעה, יהיה לו סיכוי טוב יותר (לא אמרתי "טוב". אמרתי "טוב יותר").
"מה את שרה?"
היא הבינה מיד. "שיר".
"אה. שיר יפה."
היא שתקה.
"תגידי, יש מצב להיפגש הערב?"
"לדעתי כבר ערב. הנה, נפגשנו."
זהו. התאהבתי.
יוסי, מנומס כמו תמיד, איחל לה יום טוב.
ניסיתי לחשוב כמה זמן אני צריך לחכות כדי שהיא תספיק לשכוח מיוסי ולא תתנגד אוטומטית כשאני אגש. התלבטתי בין 5 ל-10 עמודים (לא היה לי שעון). החלטתי על 7 וחצי.
ואז שמתי לב שהיא כבר לא שרה.
הרמתי את הראש מהספר. היא כבר לא היתה שם.


מתגעגע ללונג


19 בינואר 2012

גאוני

יש לי תחושה שיש בילבול גדול בין המשמעות של שמות התואר "מצחיק" ו-"מקורי" ל-"גאוני", כי אני שומע המון אנשים מתארים משהו בתור "גאוני" וכאני נחשף אליו הוא מתגלה במקרה הטוב כמצחיק, וגם זה לא תמיד.
כדי לאמת את התחושה, חיפשתי "גאוני" בגוגל ובדקתי אם התוצאות בעמוד הראשון באמת גאוניות.

תוצאה מספר 1:
אל גיא אוני - רעיון גאוני
מחפשים רעיון גאוני? חופשה קסומה ב"סוויטות אל גיא אוני"
בנאלי
אוקיי, נניח שאני רוצה לצאת לחופש. לרוב האנשים בארץ, הרעיון של צימר בצפון הוא הראשון שעולה לראש. הראשון! ככה שצימר בראש פינה, יפה ככל שיהיה, לא יכול להיות גאוני.
 התירוץ שלהם לשימוש השגוי במילה יהיה כנראה שפשוט חיפשו שם קליט (עם עדיפות לשם של ספר מפורסם) שיוכלו להשתמש בו בסלוגן ביחד עם המילה "גאוני", אבל אין בכך כדי להצדיק הטעייה שכזו. הם היו צריכים למצוא מילה שמתארת בדיוק את הצימר, ואז גם את הסלוגן, לדוגמא - "מחפשים רעיון בנאלי? חופשה קסומה ב"גיא אנאלי"."

תוצאה מספר 2:
רעיון גאוני אך לעשות כסף (השגיאה במקור)
אנחנו יכולים להרוויח כסף, הרבה כסף, בתוך שבועות קצרים, עם השקעה בסיסית של רק 30 ש"ח + 6 בולים.
זה גבולי. במקור, רעיון תרמית הפירמידה יכול להחשב כגאוני - הוא היה מקורי, הוא עובד ברוב המקרים למי שמתחיל את התרמית, והוא גורם להמון אנשים להוציא כסף תחת אשליית רווח. אני בטוח שאנשי שיווק יכולים להחשיב את זה כגאוני.
אבל, היום התרמית עובדת רק על טמבלים, ואני לא יכול להחשיב משהו שעובד רק על טמבלים לגאוני.

 תוצאה מספר 3:
נקרע הקונדום גאוני (מיוטיוב)
אין צורך בתיאור, תשפטו בעצמכם:





פה כבר התייאשתי. אני לא אצליח למצוא משהו גאוני בגוגל ע"י חיפוש המילה "גאוני".
המסקנה התבקשת - המילה "גאוני" איבדה כל לחלוטין את המשמעות שלה. כמו שחששתי. ניסיתי לחשוב בעצמי מתי ראיתי או שמעתי או הכרתי משהו/מישהו גאוני, ולא הצלחתי.
 
ולא יודע אם זה קשור, אבל אתמול הגעתי בזיפזופ לערוץ 8, לפרק של "הינשופים" עם עפר שלח שמשוחח עם שלושה אנשים על שלושה גאונים, כל אחד בתחומו - מוחמד עלי (עם יאיר לפיד 3> 3> 3>), קלינט איסטווד (עם מנשה נוי) ו-וודי אלן (עם גורי אלפי). זאת היתה השעה הטלוויזיונית שהכי נהנתי ממנה בתקופה האחרונה.
אז הנה, תראו גם אתם:
 


מוחמד. הגדול מכולם.

8 בינואר 2012

עשרת הסרטים שהכי אהבתי ב-2011

2011 היתה שנה לא מוצלחת, לדעתי, לסרטים. לפחות יחסית לקודמות. בשנה שעברה, לדוגמא, היו המון סרטים שממש אהבתי (תציצו בתגובות למטה לרשימה). השנה היו 2. היו עוד כמה שנהנתי לראות, אבל אף אחד מהם אני לא ארצה לראות שוב בקרוב.
בכל זאת, ניסיתי לבחור את עשרת הסרטים שהכי אהבתי ב-2011. עטפתי את הרשימה עם השניים שהכי אהבתי - הראשון והאחרון. באמצע כל השאר, בלי דרוג/מספור, כי אין לזה באמת משמעות. אם תראו אחד מהם בגללי ותאהבו אותו, תגידו לי. אם לא תאהבו אז אני מעדיף לא לשמוע על זה.
בכל מקרה, הנה זה:


העור בו אני חי - The Skin I Live In / La Piel Que Habito 


במשך שעתיים היה לי חיוך של דביל על הפרצוף, ולא הצלחתי להיפטר ממנו (פרס לראשון שיגיד שתמיד יש לי חיוך של דביל על הפרצוף). זה לא היה חיוך של צחוק, אלא יותר חיוך של הנאה, של המוח וגם של העין. ויזואלית אני לא זוכר סרט יפה כל כך. אחרי שראיתי אותו שקלתי לפתוח אתר שיכיל תמונות של כל הפריימים בסרט כדי שאנשים ישתמשו בהן בתור wallpaper-ים (כמו כל הרעיונות שהיו לי, לא עשיתי את זה בסוף). וגם, פאקינג אנטוניו בנדרס. הוא פשוט אדיר פה. הבנאדם חיכה 15 שנה עד שיצא לו שוב להשתתף בסרט טוב (כן, עברו כבר 15 שנה מאז "דספרדו". אני כזה זקן, כוסאומו), והוא השתתף מאז באיזה 30 סרטים, אז אני מנחש שפשוט יצא לו פוקס.
מה שהיה לי מוזר זה שבכניסה לקולנוע, אף אחד לא קרא לסרט בשמו. כולם קראו לו פשוט "החדש של אלמדובר", או אפילו סתם "אלמדובר". ובהתחשב בעובדה שאלמדובר הוא במאי עם 2 סרטים טובים ועוד איזה עשרה לא כל כך טובים, לא הבנתי איך השם שלו משך כל כך הרבה אנשים לסרט הזה. אולי בגלל השם עצמו - אלמדובר. שם מגניב, וקליט, וגורם לאנשים להרגיש יותר טוב עם עצמם.
אה, ובסרט הזה יש את סצנת הסקס הכי טובה שראיתי. יש שיגידו שזאת בכלל סצנת אונס, אבל לדעתי היא נהנתה.
קולנוע "לב" עדיין מקרין אותו. לכו לראות, בחיית.


עולם נוסף - Another Earth


מה הייתם עושים אם יום אחד, ככה סתם, יופיע פתאום בשמיים, ממש קרוב, כוכב זהה לכדור הארץ? והדגש הוא על מה אתם הייתם עושים. לא מה הפנטגון, או ה-FBI, או וויל סמית', או סופרמן. אתם, אנשים רגילים.
כן, איזה קטע - סרט מדע בדיוני, שהחלק הבידיוני בו הוא סתם סיפור רקע לדרמה קצת דיכאונית ואפילו פחות רומנטית. אותי זה הפתיע, כי ציפיתי לקיטצ' הוליוודי או לסרט פסאודו-אומנותי (כמו "מלנכוליה", שגם יצא השנה).
ואני שמח שהוא לא היה כזה, כי לא חסר רעיונות טובים בסרטי מדע בדיוני גרועים. **שיעול** Cowboys & Aliens **שיעול**


מאניבול - Moneyball


לפני שראיתי את הסרט הזה הייתי בטוח שבייסבול זה הספורט הכי משעמם שיש (לפני שאתם מעירים - כדורסל נשים זה לא ספורט).
ולפני שראיתי את הסרט הייתי בטוח שבראד פיט הוא השחקן שיודע הכי טוב לבחור את הסרטים שהוא משתתף בהם (לא היה לו סרט גרוע מאז "מר וגברת סמית' ", וכולנו יודעים למה הוא בחר להשתתף בו, אז זה לא נחשב).
אחרי שראיתי את "מאניבול", שני הדברים האלה עדיין לא השתנו.


העזרה - The Help


סרט על משרתות שחורות עור במשפחות לבנות. איזה מזל שזה כבר לא קיים בעולם, הא?


פרידה - A Separation


אירן. רק לכתוב את השם הזה מפחיד אותי.
ככה זה כששנים מחנכים אותנו לפחד, כי הם ציר הרשע, והם מוסלמים, והם רוצים להרוג.
ואז בא סרט אחד (ת'אמת היו שניים, אבל השני פחות טוב), שחושף קצת את היום יום של האנשים הקטנים שם, באירן (אמא'לה, הפחיד אותי שוב). ואיזה קטע, הם די דומים לנו. אנשים רגילים כאלה, שמתגרשים, ומטפלים באבא שלהם כי הוא משותק ולא זוכר כלום, ואפילו קצת ממורמרים על מה שקורה במדינה שלהם. כמונו.

לוחם - Warrior


טוב, יכול להיות שאם לא הייתי מכור MMA הייתי חושב שזה סתם עוד חיקוי "רוקי". אני לא בטוח. אבל מה שבטוח, כל מי שכן אוהב MMA/UFC/שני גברים נלחמים עד שאחד כבר לא יכול להמשיך, יאהב את זה.
וגם, יש בסרט הזדמנות להציץ בטום הארדי, שניה לפני שהוא הופך לכוכב על כי בקיץ הוא יתחפש ל-Bane וינסה להרוג את באטמן בסרט שידוע כבר עכשיו שיהיה הכי טוב ב-2012.
רק מה, אל תראו את הטריילר לפני. הוא מלא ספויילרים.


בלאקת'ורן - Blackthorn




סרט המשך ל...קיד וקסידי, יותר מ-40 שנה אחרי. ואני לא יודע אם זה במקרה, אבל גם העלילה מתרחשת בערך 40 שנה אחרי הסיפור ההוא (שבסוף שלו בוץ' קסידי בכלל מת, אבל מי סופר), כשבוץ' מנסה לחזור מבוליביה (שאליה הוא ברח אז) חזרה לבית, לארצות הברית.
זה כנראה הסרט הכי פחות טוב ברשימה הזאת, אבל ללא ספק עם הנופים הכי יפים. עשה לי חשק לראות את בוליביה מקרוב (במיוחד אחרי שאמרו לי שמציאות היא יותר יפה).


סנסט לימיטד - The Sunset Limited


שני אנשים, חדר אחד, שעה וחצי, ושאלה: יש אלוהים?
אחד אומר כן (סמואל ל. ג'קסון, שאהב לצטט את אלוהים עוד ב"ספרות זולה"), אחד אומר לא (טומי לי ג'ונס, שאהב חייזרים עוד ב"גברים בשחור").
ואחד מהם השתכנע.


כוכב הקופים: המרד - The Rise of the Planet of the Apes


שמרתי מקום אחד ברשימה לבלוקבאסטר, וכמעט הכנסתי אליו את אקס-מן First Class (שהיה מעולה). אבל בחרתי בסרט השביעי (!!!) בסדרת כוכב הקופים, בעיקר כי יוצריו הצליחו להפוך דמות וירטואלית לשחקן השני הכי טוב שראיתי השנה (שני רק לבחור מהסרט שעוד שניה תגיעו אליו).


50/50


סרטן.
משום מה, יחסית לדבר שהורג הכי הרבה אנשים, אין כל כך התעסקות בסרטן במדיה הפופולרית. אני לא יודע אם זה ככה כי מפחדים להתעסק עם זה (כמו שתמיד אומרים בחדשות "מחלה קשה" במקום להגיד פשוט סרטן, כאילו זה מדבק), או שסתם קשה לשווק את זה. הדוגמא הכי קרובה שאני זוכר היא בסדרה Breaking Bad, ושם עטפו את הסרטן עם קומדיה ומתח.
כאן לא.
אם הבחור בתמונה מוכר לכם, אז זה כנראה כי הוא שיחק את הילד בסדרה "מפגשים מהסוג האישי" (יש לו גם שם - ג'וסף גורדון-לוויט), והוא פשוט עושה את הסרט. אני לא זוכר שחקן, במיוחד בגילו, שלוקח דמות ומגלם אותה בכל כך הרבה טיבעיות, ברמה שזה היה כבר חשוד (אולי יש לו במציאות סרטן!).
למרות שצחקתי המון בסרט הזה, לקראת הסוף קרה לי משהו מוזר. הרגשתי גירוד מוזר שהתחיל מהעין וירד לכיוון הלחיים, וכשהוא הגיע לפה הרגשתי שהוא קצת מלוח. זה הפחיד אותי לשניה אז בדקתי באינטרנט מה זה יכול להיות (לך תדע, אולי סרטן). מצאתי אתר שכתב שהסימפטומים האלה מעידים בדרך כלל שזאת היתה דמעה. נשמע לי מוזר. זה אף פעם לא קרה לי לפני, אז אני בנתיים לא כל כך מאמין להם (כולם יכולים לכתוב מה שהם רוצים באינטרנט הזה).