בלי קישקושים, הנה זה:
(זה שקר. מיד אחרי התמונה הזאת אתחיל לקשקש)
המקום בתוך היער - The Place Beyond The Pines
מוזיקה היא אחד האלמנטים הכי פחות מוערכים בקולנוע. והסרט הזה ממחיש את הנקודה מצויין. אין לי ספק שבלי הפסקול של מייק פאטון הייתי נהנה הרבה פחות מהצפייה. וגם בחלק מהבקרים שלי מאז שהורדתי את הפסקול לאייפוד (כן, יש לי עדיין אייפוד).
ואני מודה, ניגשתי לסרט בחשדנות, בעיקר בגלל ראין גוסלינג. הבחור משחק את אותה דמות אנמית בכל הסרטים שבהם הוא משתתף. אבל אחרי Blue Valenline ו-דרייב, למדתי לחבב את הדמות הזאת. ואפרופו דרייב, הסרט הזה הוא סוג של המשך שלו, לפחות באווירה. בשניהם גוסלינג משחק נהג פעלולים (בדרייב על רכב, פה על אופנוע), ושניהם קודרים ואלימים, כמו שאני אוהב.
סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - "רק אלוהים סולח" ("Only God Forgives"), שגם הוא עם גוסלינג, וגם הוא קודר ואלים אבל גם משעמם ומתנשא (בכוונה). רק כדי שתבינו - החלק הכי טוב בו היו
2 דקות של סצנת קריוקי תאילנדי.
The Act of Killing
טוב, אז מסתבר שבאינדונזיה נרצחו מיליון איש, ככה פלוס מינוס, לפני חמישים שנה כחלק מהפיכה נגד המשטר הקומוניסטי שהיה שם.
ומסתבר שחלק גדול מהרצח נעשה על ידי גנגסטרים (ככה הם קוראים לעצמם).
בחור מערבי רצה לתעד אנשים מהתקופה, וגילה שאותם גנגסטרים נהנים לספר על מיקרי הרצח האלה, ואפילו עם חיוך. והוא איכשהו שיכנע אותם שהוא רוצה להכין סרט עלילתי שמבוסס עליהם, ובכיכובם. כשבעצם הוא גרם להם לשחזר מול המצלמות את מיקרי הרצח הכי מעניינים שלהם.
התוצאה פסיכודלית.
סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - "הבילתי אפשרי" ("The Impossible"), מנסה לתעד אסון אחר שקרה בדרום מזרח אסיה, הצונאמי שפגע בתאילנד ב-2004. הוא הצליח בעיקר בלעזור לי לנקות את תיבת הג'ימייל שלי, כי זה מה שעשיתי בזמן שצפיתי בו.
Paradise: Love
אז בסרט הקודם הדגמתי איך אני לומד היסטוריה מסרטים. מהסרט הזה למדתי קצת על היסטוריה בהתהוות. ראיתי מקרוב את תיירות המין של גברים בתאילנד, ושמעתי על תיירות המין של גברים בברזיל. אבל על תיירות מין של נשים אירופאיות באפריקה (!!) לא שמעתי.
איכשהו, למרות שמין הוא הנושא המרכזי, הסרט לא סקסי בעליל. אפילו דוחה לפעמים. לא הצלחתי להימנע מלהשוות סיטואציות של גבר אירופאי עם נשים אסיתיות אל מול נשים אירופאיות עם גברים אפריקאים. ניסיתי להבין למה הנשים האסיתיות הרגישו לי כמנוצלות, והגברים האפריקאים לא. לא הצלחתי.
סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - לא יודע למה צפיתי ב"המטרה: הבית הלבן". לרגע לא חשבתי שהוא יהיה טוב. אבל זה היה בשישי בצהריים ולא התחשק לי לחשוב. ואחרי שהוא נגמר עדיין לא הצלחתי לחשוב לכמה שעות, גם כשנסיתי.
צלילים מהשכונה - Neighbouring Sounds
אני מאוד אוהב סרטים שפותחים לי חלון למדינה שיש לי סטיגמה עליה (בערך כל מדינה), ומראים לי אנשים שחיים בסגנון ממש דומה לשלי, וקצת שוברים לי את הסטיגמה.
גם על ברזיל יש לי סטיגמה. כי ראיתי את "עיר האלוהים" ו-"Tropa de Elite", ואני יודע על הפוולות ועל תיירות המין שעוקפת את תאילנד בסיבוב.
ואז מגיע הסרט הזה, שמראה לי בחור בערך בגילי, בשכונה די דומה לשלי, עם סגנון חיים דומה לשלי ועם דאגות דומות לשלי, ותוך שעה וחצי משנה לי סטיגמה על מדינה שלמה.
סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - בראד פיט היה פעם בחור בגילי, אבל גם אז הוא לא גר בשכונה דומה לשלי, סגנון החיים שלו היה שונה משלי, ובעיקר, הדאגות שלו היו שונות משלי. אולי בגלל זה לא הבנתי מה הוא לעזאזל עושה ב-"מלחמת העולמות Z".
ניצוד - Jagten
גנן גידל דגן בגן.
או במקרה של הסרט הזה - גנן אולי ביצע מעשים מגונים לילד בגן.
הסרט משחק על ה"אולי" ממש על הקצה, ונותן לצופה לבחור בעצמו אם להיות בעד האדם שמואשם בלי הוכחות או נגד הפדופיל הסוטה שצריך לחתוך לו את הבולבול.
סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - "
ג'ק ריצ'ר". הוא כל כך גרוע שאני אפילו לא זוכר למה.
העבר - Le Passe
אם פשוט אתקצר את העלילה, אתם עלולים לחשוב שזאת עוד דרמה משפחתית, על גבול אופרת סבון - גבר מגיע לפגוש את פרודתו, כדי לחתום על הסכם הגירושים (או גירושין? לא בטוח) בניהם, ועל הדרך הוא מתמודד עם בן הזוג הנוכחי שלה (ובעלה לעתיד) ועם כל מיני ילדים מכל מיני מערכות יחסים שאני כבר לא זוכר ולא באמת רלוונטיות.
אז אני לא אתקצר, כדי לא לבלבל אתכם. רק אגיד זאת אחת הדרמות הכי טובות שראיתי בשנים האחרונות.
סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - ב-10 הדקות הראשונות של "האשליה" ("Now You See Me") נוצרה בי אשליה של הנאה, למרות שצפיתי בסרט לא מקורי, לא מעניין ובעל הטוויסט הכי גרוע אי פעם. מהדקה ה-11 השאליה התפוגגה.
בעיניים של מייזי - What Maisie Knew
סיפור גירושים (כן, עוד אחד), שמסופר מזווית של הילדה במשפחה. בערך.
לפני שנתיים/שלוש לא הייתי נהנה מהסרט הזה. וגם אם כן אולי לא הייתי מודה בזה.
אבל התרככתי.
סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - עוד סימן שהתרככתי - כמעט בכיתי כשצפיתי ב"מת לחיות 5". לא האמנתי איך כוכב הקולנוע האהוב עלי והאיש הכי קול עלי אדמות הוא כבר לא יותר מהצל של הצל של עצמו.
יהי זכרו ברוך.
כוננות עם שחר - Zero Dark Thirty
שני סרטי המחלמה הכי טובים בשנים האחרונות נעשו ע"י אישה.
מה זה אומר? אני לא באמת יודע. בטח צירוף מיקרים.
היו השנה שני סרטים שהתיימרו לתאר את סיפור חיסול בין לאדן.
הראשון שראיתי היה
Seal Team Six, סרט של נאשיונל גאוגרפיק. והוא היה גרוע. הסיבה היחידה שראיתי אותו היא שחשבתי שהוא יהיה דומה ל-
Restrepo, דוקומנטרי מעולה שגם הוא שודר בערוץ (תראו אותו. הוא אדיר).
הוא היה כל כך גרוע עד ששקלתי לא לראות את "כוננות עם שחר", אבל האהבה שלי לסרטי מלחמה ודם בכלל (בסרטים. במציאות אני מתעלף מדם), גרמו לי לצפות בו. ולמרות האינפנטיליות של הפטריוטיות האמריקאית, שמנסה בכל כוחה להפוך חיילים לגיבורים, נהניתי מאוד ממנו, כי לפחות עד כמה שאני מבין, קטעי הלחימה הרגישו לי מציאותיים וזה מה שאני אוהב.
סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - רציתי מאוד לראות את "אליסיום" (Elysium), בעיקר כי ניל בלומקאמפ הוא הבמאי וסיקרן אותי לראות מה היציריות שלו עשתה עם תקציב גדול, אחרי שראיתי כמה מקורי היה "
מחוז 9", שאותו הוא עשה עם תקציב אפסי בערך. שרדתי לא יותר משעה עם התוצאה.
Frances Ha
יש משהו סימפטי בסרטים חדשים שצולמו בשחור לבן. הם יוצרים אוטומטית אווירה נעימה.
וקשה לא לסמפט את פרנסיס, הדמות הראשית בסרט שנקרא על שמה.
כי היא נחמדה כזאת, שלומיאלית, מבולבלת, מבולגנת, ויש לה גם עודף במחסור בביטחון עצמי. בת 27 כזאת, לא יודעת מה תעשה כשתגמור את הצבא.
סרט כיף לשבת בצהריים כזה.
סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - "
רווח וכאב" ("Pain & Gain"), הוא לא סימפטי, בלי אווירה נעימה, ללא דמויות שלומיאליות, מבולבלות ומבלוגנות, יש לו עודף עצבני בביטחון עצמי (וסטרואידים), והכי גרוע - הוא לא בשחור לבן.
פסיפיק רים - Pacific Rim
'פסיפיק רים' כנראה דבילי ולא מקורי, אבל הוא כאן כי הוא גרם לי להרגיש ילד לשעה וחצי. וזה נדיר בימינו (יש מישהי שדואגת להגיד לי כמעט כל יום כמה אני ילד, אבל מה היא מבינה). ראיתי אותו עם חיוך דבילי על הפרצוף. שילוב נדיר בין רובוטריקים לבין המפלצת ההיא שהיתה באה באקראי בסים סיטי 2000.
ת'אמת, היה לי חיוך דבילי עוד לפני שראיתי אותו, רק בגלל השם. לא בדקתי, אבל בטח יצאה כבר פרודיית פורנו עליו בשם Pacific Rim Job (באמת שלא בדקתי).
סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - "
שני אקדחים" יש שילוב נדיר של סרט גרוע עם שני (!!) שחקנים שאני די אוהב, דנזל ומארק וולברג. בעצם אולי לא נדיר, בהתחשב בסרטים האחרונים של דנזל. אבל גרוע, זה בטוח.
זהו.
אם אתם רואים אחד מהם בגללי, תגידו.
וגם אם אתם לא רואים אחד מהם בגללי.
שנה טובה.
