סופרמרקט, הריון, ואהבתי לברוס וויליס

• נכנסתי לסופר שהכי קרוב ושאני הכי שונא. תמיד עמוס וחם ותור שלא נגמר אף פעם.
  "סליחה, אדוני. שמעת על הקוטג' החדש?", שאלה מישהי שמשום מה התלבשה כמו אחות.
  "לא. מה חדש בו?", התעניינתי באמת.
  "קוטג' למריחה", היא הפתיעה.
  "למריחה? אז את הקוטג' הישן לא הייתי אמור למרוח?", שאלתי באמת.
  "היית, אבל זה נמרח יותר טוב." תשובה יפה. הגברת יודעת את העבודה, על כך אין חולקים.
  "לא תודה. אני לא אוכל קוטג'", מיציתי.
  המשכתי פנימה. משום מה הדברים שאני צריך נמצאים תמיד בקצה הרחוק של הסופר. אולי זה בכוונה.
  מישהי אחרת עצרה אותי. "שלום, אפשר להציע לך תפוח פרוטי לופ?" (שם בדוי, ניסיתי ממש אבל לא הצלחתי להיזכר בשם התפוח)
  "אפשר. אני אוהב תפוחים. מה יש לו?", התעניינתי באמת.
  "זה תפוח מזן אוסטרלי. עשיר ולח. יש לו צבע נהדר, והרבה יותר טעים וכיף מתפוח רגיל. קח, תטעם."
  לקחתי. טעמתי. "יש לזה טעם של תפוח", עניתי באמת.
  ראיתי שהיא חושדת שאני סתם מתחכם, אבל עשיתי את הפרצוף הרציני שלי כדי להבהיר שאני לא.
  לא רציתי לבזבז לה עוד מהזמן הלא יקר שלה, אז אמרתי תודה והלכתי למדף של החלב.
  
  
• זאת שבהריון עברה לידנו.
  מאז ומתמיד הריון נראה לי כמו משהו מסתורי, פלאי, ולפרקים גם לא אנושי.
  "אם היא תתעטש ממש חזק, יש סיכוי שהתינוק ייצא?", שאלתי כדי להבהיר כמה אין לי מושג.
  "ייצא מאיפה?", היא שאלה, בצדק.
  נזכרתי לשניה באי הנוחות שהרגשתי בפעם הראשונה ששמעתי את הביטוי "לידת עכוז". שוב, כי אין לי מושג מה באמת קורה שם.
  "לא יודע. ייצא מאיפשהו."
  "מה, מהבטן כזה? כמו באלמנט החמישי?"
  ניסיתי להיזכר איזה תינוק יצא ומאיפה באחד מהסרטים שאני הכי אוהב. ונזכרתי בסוג של תינוק שיצא מהבטן בסרט אחר שאני גם אוהב. "התכוונת לנוסע השמיני?"
  "אה, כן", תיקנה.
  "זה בסדר, התבלבלת בין שני סרטים שבשם של שניהם יש שתי מילים שאחת מהן היא מספר."
  תמיד אהבתי לעשות reverse engineering לטעויות שנובעות מדיסלקציה.
  
  
• התעוררתי. עוד לפני שפתחתי עיניים שמתי לב שכואב הראש.
  עשיתי 1 ועוד 1. אני זוכר ששתיתי. לא זוכר איך הלילה נגמר. זה אומר שאני סובל מחמרמורת (אחת המילים האהובות עלי בעברית, מאז שגיליתי שהיא קיימת). וזה אומר שאני צריך מים. קמתי כדי לשתות והרגל שלי הפילה בקבוק שהיה ליד המיטה. יפה, אז אולי שתיתי קצת לפני שישנתי ואז אולי זאת תהיה חמרמורת קצרה (בדיעבד לא היתה קצרה. אפילו קצת הרסה לי חצי מהשבת).
  הרתחתי מים. אכלתי חתיכת עוגה שהייתי צריך לזרוק כבר. חיפשתי איך להעביר בוקר שיעביר לי את החמרמורת.
  מצאתי. אני בעיצומו של מרתון "מת לחיות", והגיע התור של האהוב עלי - "מת לחיות 3". ראיתי אותו אינספור פעמים בתור ילד, ואני מכיר אותו בעל פה. ג'ון מקליין התחיל את היום עם האנגאובר רגיל, עד שסיימון הטיל עליו את המשימה הראשונה - ללכת להארלם כשעליו תלוי השלט "אני שונא כושים" (הגזענות במקור).
  זה לא העביר לי את החמרמורת, אבל זה הזכיר לי את המחווה שעשיתי באחד הסרטים החובבניים (מאוד) שיצרתי בתקופה היותר יצירתית שלי:
  [הערת העורך - לא בטוח שמי שקורא את זה דרך המייל יצליח לראות. אז כנסו פנימה]

• אני סולד מקיטש.
  המפלצת הצינית/סרקסטית שמפעילה את רוב החלקים שעובדים יחסית בסדר במוח שלי מונעת ממני לקבל כל דבר שמוגדר על ידי המילה הזאת, קיטש.
  לדוגמא, כל סיפור על הצעת נישואין שאי פעם שמעתי.
  זה קיטש. וזה לעיתים קרובות עושה לי בחילה קלה.
  לכן החלטתי שהמאושרת האלמונית שתזכה להצעה ממני לא תוכל לספר עליה לאף אחד.
  כי אני אציע לה בזמן שהיא בשירותים.
  כן. אני אפתח את הדלת, ארד על ברכי (ואז נהיה פנים מול פנים, כי היא יושבת), ואגיד את המשפט.
  אם היא תסכים בסיטואציה הזאת, אוכל להיות בטוח שזאת אהבה אמיתית.
  
  
  
• משפטים שאמרו לי בשבועיים האחרונים:
  - "אתה חי בעולם משלך, מדי פעם אתה נותן לנו להציץ פנימה."
  - "אתה לא נורמלי, אתה צריך טיפול."
  - "אתה פשוט בילתי אפשרי. אי אפשר להווכח איתך, כי אתה לא אומר שום דבר נורמלי."
  - "אתה מעוות את המציאות כל הזמן. בגלל זה אתה תמיד צודק."
  הערה: את כולם אמרה שיר, חצי בצחוק. חצי בצחוק, אבל בכל זאת אמרה.
  עוד לא החלטתי מה זה אומר.
  
  
  
• אני עדיין קורא את "איים בזרם". כן, כבר חמישה חודשים. כל יום (ממש) קצת.
  גם כי אני קורא לאט, וגם כי אני מוצא את עצמי קורא דברים פעמיים, כי אני ממש אוהב.
  זה ספר מוזר. היו בו 10 עמודים של שיחה עם זונה קובנית, 20 עמודים שמתארים חתול, ו-50 עמודים שתיארו דג (דג גדול, אבל עדיין רק דג).
  וזה מזכיר לי שאני רוצה אקווריום רק כדי שאני אוכל לשים בו דג ולקרוא לו בשם "סנופ דוגי דג".
  וזה גם עשה לי ממש חשק להגיע לקובה. ויש סיכוי טוב שזה יקרה ממש עוד מעט. פרטים בקרוב.
  

אף פעם לא הלכתי מכות

אף פעם לא הלכתי מכות
בשביל גבר זה יותר גרוע מלבכות
אבל מעולם לא השתמשתי בידיי הדקות
כדי בראש של מישהו אחר להכות

לא יודע למה זה לא קרה
כנראה כי ההתייחסות אלי תמיד קרירה
מעולם לא יצרתי אצל מישהו סערה
עד כדי שירצה להשאיל לי אגרוף או סטירה

זה מרגיש לי כמו חסך בילדות
שפגם לי בייצר ההישרדות
כי לפעמים ממש בא לי להשתמש באלימות
כדי לפתור סכסוך או סתם כדי לצאת סמרטוט

השקר הכי גדול שאפשר למרוח
הוא שאם אתה מאויים על ידי קצת כוח
אז כאילו עדיף להשתמש במוח
שבמקרה שלי אומר תמיד לברוח

לפעמים מתחשק לי מישהו לעצבן
אפשר גם בת, אבל בהחלט עדיף בן
שיבוא מאיים ויגיד לי "לך תזדיין!!!"
אבל שניה לפני אני תמיד משתפן

אבל בוא נודה באמת, כנראה שלא הייתי בזה טוב
אני מנחש שלצערי הייתי מפסיד לרוב
ואת ריח הדם שלי לומד לאהוב מקרוב
וגם להתעורר באמצע הלילה רטוב

אף פעם לא הלכתי מכות
בשביל גבר זה יותר גרוע מלבכות.



 

שירז

• אף פעם לא אהבתי את יאיר לפיד.
  לא יודע למה.
  אולי כי הוא תמיד אומר דברים ברורים מאליהם שאין לך ברירה אלא להסכים להם ואני שונא קלישאות.
  אולי כי הוא כזה מוצלח ועשיר ויפה ושרירי ואני לא.
  אולי כי כולם אוהבים אותו. ואני אוטומטית לא אוהב את מה שכולם אוהבים.
  אולי כי תמיד כשהוא שאל מרואיינים שלו את השאלה הדבילית "מה ישראלי בענייך?" ראו בעיניים שלו שהוא מת שהמרואיין יגיד "אתה, יאיר. אתה."

ב-2004 כתבתי את השם שלו על מטרה במטווח. כן, לא חשבתי על זה עד הסוף.
לסוכן השב"כ שקורא את זה - אינני מעודד התנקשות ביאיר לפיד. חס וחלילה. שייבדל לחיים ארוכים יותר משלי.
לדביל שקורא את זה ובגלל התמונה רוצה להתנקש ביאיר לפיד - באמא ש'ך, אל תסבך אותי.

• - אתה יודע, קצת מוזר הקשר הזה שלנו.
  - מוזר שהוא קיים בכלל.
  - כן. בסדר, אנחנו זורמים.
  - שתדעי, אנחנו כנראה לא נחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה.
  - כן, הבנתי את זה כבר.
  - אז סבבה.
  - כן. זורמים.
  
  אחרי יומיים לא ראיתי אותה יותר.

• בר רפאלי הזאת.
  איך זה שכולם מדברים עליה כל הזמן? וזה עוד בלי אלה שלא מדברים עליה. אלה שרק מדמיינים.
  אני בדרך כלל לא שוביניסט (לפעמים כן, כי זה כיף), אבל לדעתי היא נמצאת איפה שהיא נמצאת עכשיו רק בגלל גבר. בגלל לאונרדו. או ליאו, איך שהיא קוראת לו.
  אני לא חזק בגיא פינס, אז אני לא מכיר את רוב המפורסמים פה (אני מכיר גם רק חלק קטן מאוד מהלא מפורסמים). אבל איכשהו אני יודע עליה הכל, מבלי שניסיתי בכלל.
  לדעתי אני רואה אותה יותר מאשר אני רואה את אמא שלי.
  

• ראיתי סרט ישן על בית כלא.
  מגניב הקטע הזה של כלא. כלומר, חוץ מהעובדה שאי אפשר לצאת ממנו, וגם יש סיכוי גבוה מהממוצע למות. זה נראה כמו משהו שהייתי רוצה לנסות. ככה לאיזה חודש.
  כמובן, בתנאי שיעברו להשתמש בסבון נוזלי.
  אני לא מתכופף בשביל אף אחד.

• חיכיתי עם העונה השלישית של Treme עד שיגיעו הטלוויזיה והרמקולים החדשים. כי ידעתי שלא נשארו עוד הרבה פרקים וכשזה ייגמר לא יהיה יותר, אז אני רוצה להנות ממה שנשאר כמה שיותר.
  ואיזה כיף זה, כל החצוצרות והטרומבונים האלה.
  ואיזה קטע שהרוב המכריע של האנשים מעדיף לראות The Voice.
  אולי אני לא שייך לפה.

• שיר לשבת:
  אקשן ברונסון. הוא אלבני. וג'ינג'י. וגם שף. תמיד שר על אוכל ושניצלים.
  כנראה שאתם לא בקטע, ובטח תפסיקו את השיר האמצע. 

ערכים מול ערבים

"מה אתה חושב על מרצ?", היא שאלה את נהג המונית. כנראה כדי להתגרות בי.
"מי?" נראה שהשאלה העירה אותו מתרדמת. "מה? מתה? זהבה גלאון מתה? מתי?"
לא הבנתי את התשובה שלו.
"ומה? שלי יחימוביץ' מוצצת זין??"
אוקיי. אז הוא צוחק. או שהוא רציני?
"כל אלה, שתדעי לך, אין להם ערכים. כלום."
עכשיו הוא רציני. ורציתי להגיע הביתה, אז זרמתי איתו: "נכון. אין להם ערכים. לא רק זה, הם אוהבים ערבים." עשיתי תנועה של מאזניים עם הידיים. "ערכים או ערבים. ערבים או ערכים. או שאתה עם ערכים, או שאתה עם ערבים. אני עם ערכים."
הוא אהב את זה. "נכון. ואתה יודע מה ההבדל בין ערכים לערבים? רק צ'ופצ'יק. תוסיף לכ' צ'ופצ'יק, וייצא לך ב'."
הא?
"ואתה יודע גם מה משותף למצה וחמץ?"
איבדתי אותו לגמרי. "בשתיהן יש צ'?"
"נכון, וגם מ'. ומה נשאר? ה' וח'. ומה ההבדל בין ה' ולח'?"
הבנתי. "צ'ופצ'יק! אתה מוסיף לה' צ'ופצ'יק והיא הופכת לח'!"
הוא היה מבסוט. לא ברור למה.
ירדתי מהמונית. רק כשהמים הגיעו לגרביים שלי שמתי לב שירדתי עם רגל ימין לתוך שלולית.
קיללתי ועליתי הביתה.

עשרת הסרטים הכי טובים שראיתי ב-2012

הפעם במתכונת קצת שונה - לא בחרתי סתם את עשרת הסרטים שהכי אהבתי השנה, אלא את עשרת סרטים שהכי אהבתי ושכנראה אתם לא ראיתם.
לא כי אני חרא מתנשא שרואה רק סרטים נורווגים ללא עלילה (אני כן, אבל לא בגלל זה), אלא בעיקר כי לא הספקתי לראות חלק גדול מנגלת הסרטים ה(כנראה)ממש טובה שהגיע ממש עכשיו, בסוף השנה. אני עדיין צריך להשלים את ג'נגו של טרנטינו, את ארגו, את ההוביט, את המאסטר ועוד כמה שדי בטוח שיהיו טובים. וגם כי לא חוכמה להגיד לכם ש"הנוקמים", "מחוברים לחיים" ו"עלייתו של האביר האפל" היו טובים (על האביר האפל אמרתי את זה אפילו עוד לפני שהוא יצא, בסיכום של השנה הקודמת).

אז הנה:
(אה, ותנו פידבק אם אתה רואים משהו. אני רוצה לשמוע איך ביזבזתם זמן יקר בגללי)


הפשיטה - The Raid: Redemption

זה קטע, שסרט האקשן הכי טוב שראיתי השנה לא היה אמריקאי, אלא אינדונזי.
כן, אינדונזי.
כאילו, מאינדונזיה וזה.
ואני מודע לעובדה שאי הבנת השפה בסרט מנעה ממני להבחין בטקסט גרוע וקיטשי וכישורי משחק פתטיים שכנראה היו בו. בעצם זה יכול להסביר למה אני הרבה פחות ביקורתי כלפי סרטים לא דוברי אנגלית.
אגב, הסרט כמעט זהה בקונספט ל"השופט דרד" שיצא גם הוא השנה והיה די אחלה, ויותר קל לעיכול לצופה הממוצע (שוב אני מתנשא).

 ממלכת אור הירח - Moonrise Kingdom

ווס אנדרסון הוא כנראה גאון (מי שקורא פה קבוע יודע שאני נזהר מלהשתמש במילה הזאת).
למה? כי בכל סרט שלו יש שלב שבו אני מוצא את עצמי מגרד בראש בחוסר אונים, עם תחושה שפיספסתי משהו. ובמקום להאשים אותו (כמו שאני עושה בסרט רגיל), אני מנסה להבין למה אני לא מספיק חד וחכם כדי להבין אותו. אנדרסון גורם לי להרגיש טמבל, רק כי אני לא חכם כמוהו.
ובממלכת אור הירח הוא הגיע (לדעתי) לשיא שלו, בעיקר כי טכנית, הסרט מושלם. ברור לי שהסרט יצא בדיוק איך שאנדרסון רצה, כי הוא כנראה הסרט הכי מדוייק ויזואלית (ברגע זה המצאתי ביטוי) שאני זוכר - כל שוט בו מחושב. הכל נקי ומסודר. כל הקווים ישרים. הכל סימטרי. הכל צבעוני ומלוטש.

אה, והוא גם אוסף את שלושת השחקנים האהובים עלי שלא קוראים להם דה נירו או פצ'ינו - אדוארד נורטון, ברוס וויליס וביל פאקינג מוריי.
זה אחד מאותם הסרטים שישבתי מולו עם חיוך דבילי מרוח על הפרצוף. וגם עכשיו יש לי אחד כזה, כשאני נזכר בקטעים וממנו.


אוסלו, 31 באוגוסט - Oslo, August 31st

הנה הגיע סרט נורווגי ללא עלילה.
מי שקצת מכיר יודע שאני אוהב את הסרטים שלי כמה שיותר קודרים. אין הרבה יותר קודר מזה (התמונה מטעה). יום בחייו של בחור צעיר ומכור להרואין, שיוצא לחופש ממכון הגמילה שלו. וזה מצליח להיות היום הכי מדכא שיכול להיות למרות שלא קורה בו כלום.


בושה - Shame

נראה לי שכמעט כולם חושבים בנקודה מסויימת בחיים שהם מכורים למין.
בזכות "בושה" הבנתי שאין סיכוי שאני מכור (לשום דבר), למרות שאין לי מושג כמה הדמות האובססיבית שגילם מייקל פאסבנדר מציאותית ודומה למכורים אמיתיים למין. אבל זה מרגיש אמיתי, אז מה איכפת לי.


סנואוטאון - Snowtown

לא ידעתי על הסרט כלום לפני שהתחלתי לראות, ועדיף שגם אתם (אלא אם אתם רגישים לדם, רצח וחיתוך בשר).


אהבה - Amour

הדבר הזה הכניס אותי לדיכאון כללי (שהחזיק שעה בערך, עד שהתחיל יציע העיתונות).
ניגשתי לסרט בחשדנות, גם בגלל השם ("אהבה"?? יש לך את זה ביותר קיטצ'י?), וגם כי ידעתי שמיכאל הנקה הוא הבמאי. עדיין לא התאוששתי משלוש השעות שבהן בהיתי ב"סרט לבן" שלו.
בדיעבד, זה הסרט שהכי השפיע עלי השנה.
בניגוד למה שכתבתי לפני כן, כאן היה קל מאוד ליהנות ולהעריך את המשחק גם בלי להבין את השפה, והנקה השתמש בכישרון השחקנים עם אינספור דקות שקטות ושוטים ארוכים (משהו שכנראה רק אני שם לב אליו).
אני רק שמח שיש עוד איזה ארבעים שנה עד שאני אגיע למצב שיצטרכו להחליף לי חיתול, להאכיל אותי במרק ולשאול אותי שאלות ולראות אותי בוהה באוויר במקום לענות עליהן.


The Comedy

פחחחחחחחחח.
זאת הדרך הכי טובה לתאר את הסרט הזה.
השם מטעה, זו לא קומדיה (למרות שזה סרט מצחיק). זו דרמה. דרמה שחורה.

בחור עשיר, סופר אינטיליגנט, ומשועמם, מעין The Dude 2.0, מאולחש לחלוטין, ומשעשע את עצמו וחבריו ע"י יצירת חוסר נעימות אצל אחרים. התוצאה לעיתים מצחיקה, לעיתים מטרידה, ולעיתים ממש לא נוחה לצפייה (בקטע טוב כשזה קשור אלי, אבל משער שחלק לא מבוטל יעבירו ערוץ באמצע).


באטמן: האביר האפל חוזר, חלק 1 Batman: The Dark Knight Returns, Part

כן, היה עוד סרט באטמן טוב השנה חוץ מההוא שכולם ראו (ואני פעמיים. בקולנוע.).
וכן, הוא מצויר. אם תתגברו על המחסום הזה תגלו סרט הרבה יותר טוב מרוב סרטי הקומיקס הגרנדיוזיים שיוצאים כל שנה. ואחרי שתתגברו ותרצו עוד, נסו את שאר 15 הסרטים ש-DC הוציאו מאז 2007 (הטוב בניהם הוא Under The Red Hood).

סערת רוחות - Take Shelter

למייקל שאנון יש פרצוף שזוכרים (וכנראה שם שלא זוכרים. אני הייתי צריך לחפש).
סרט על אובססיביות, דימיון, פחד, משפחה, וסוף שלא כולם מבינים. אני כן.

המתחזה - The Imposter

ילד בלונדיני וחמוד בן 13 נעלם.
שלוש שנים אחר כך, הבחור בתמונה הצליח לשכנע את המשפחה של הילד שהוא הוא הבן האבוד שהם. והוא לא.
סרט דוקומנטרי שהזכיר לי פרק של כלבוטק. אנשים מטומטמים נופלים בפח של נוכל.
או שלא. (<--- רמז לטוויסט בעלילה)