כתבתי את השורות האלה לפני כמה ימים, מיד כשהתפרסם שנהרגו 13 חיילים. קראתי את זה בסיום הכתיבה והרגשתי לא נוח לפרסם. לא בטוח למה. אולי כי הרגשתי שזאת דעה שעדיף לי לשמור לעצמי, ושאתחרט בעוד כמה ימים כשארגע ואחשוב אחרת. או אולי שמי שקורא את זה יעשה לי אנפרנד בפייסבוק וכבר לא יהיה חבר וירטואלי שלי יותר.
החלטתי כן לפרסם, בלי שינויים, כי לדעתי הטקסט מבטא את התיסכול והיאוש שיש בי לפעמים. לא בטוח שהוא קוהרנטי. לא בטוח שאני חושב כך עכשיו. לא בטוח שזה משנה.
החלטתי כן לפרסם, בלי שינויים, כי לדעתי הטקסט מבטא את התיסכול והיאוש שיש בי לפעמים. לא בטוח שהוא קוהרנטי. לא בטוח שאני חושב כך עכשיו. לא בטוח שזה משנה.
-------------------------------------------
יושב פה בחדר. בתוך בית אבן עתיק. מסביבי כרם. הרבה ירוק. מסביב לכרם יש את טוסקנה. לא פחות. אמור להיות פה אבל אני שם.
יושב ולא רוצה לחזור הביתה. בעיקר לא רוצה לחזור לחיות בין האנשים שאני כאילו שייך אליהם.
עם ישראל. ככה הוא קורא לעצמו. עם סגולה, עם הספר, העם הנבחר. אור לגויים.
יושב ולא רוצה לחזור הביתה. בעיקר לא רוצה לחזור לחיות בין האנשים שאני כאילו שייך אליהם.
עם ישראל. ככה הוא קורא לעצמו. עם סגולה, עם הספר, העם הנבחר. אור לגויים.
אור לגוויות.
כולנו התחנכנו על המיתולוגיה הזאת. שאנחנו הטובים, וכל השאר הרעים. שאנחנו אוהבים, וכל השאר שונאים אותנו. שאנחנו רודפי שלום וצדק, וכולם רודפים אותנו. סיפורים על גבי סיפורים, כולם עם אותו המוטיב. איך אפשר לעמוד בשטיפת המוח הזאת? אני לא מאשים אף אחד שנפל בפח שלה.
המיתולוגיה המחורבנת הזאת עשתה כל כך הרבה נזק. כל כך הרבה מתו בגללה. אלפים. בטח עשרות אלפים. והכל בשם "העם".
איזה דבר טיפשי זה,"עם". בני אדם, נולדים מטר אחד מהשני, נראים אותו דבר, רוצים את אותו הדבר, ומתים בגלל בדיוק אותו הדבר. מתים כי יש עם אחר פה ליד. עם שאותו מלמדים את אותו הדבר רק הפוך. כוסראבאק.
המיתולוגיה המחורבנת הזאת עשתה כל כך הרבה נזק. כל כך הרבה מתו בגללה. אלפים. בטח עשרות אלפים. והכל בשם "העם".
איזה דבר טיפשי זה,"עם". בני אדם, נולדים מטר אחד מהשני, נראים אותו דבר, רוצים את אותו הדבר, ומתים בגלל בדיוק אותו הדבר. מתים כי יש עם אחר פה ליד. עם שאותו מלמדים את אותו הדבר רק הפוך. כוסראבאק.
"שיספקו חשמל ומים ויפסיקו לנופף עם הסמרטוט הזה", כתבו לא מזמן באיזה שיר.
כמה חרא אפשר להאכיל אנשים בשם "העם"?
כמה חרא אפשר לעשות בשם "העם"?
כמה חרא אפשר להצדיק בשם" העם"?
כמה חרא אפשר לעשות בשם "העם"?
כמה חרא אפשר להצדיק בשם" העם"?
פעם חשבתי שיהיה בסדר.
אני חי ככה, לפי רוב. "יהיה בסדר". יש כאלה ששונאים את זה. אומרים שצריך לעשות. אני לא מאמין בזה.
אבל אני כבר לא חושב שיהיה בסדר. לא בקרוב לפחות.
יהיה הרבה יותר גרוע.
אני חי ככה, לפי רוב. "יהיה בסדר". יש כאלה ששונאים את זה. אומרים שצריך לעשות. אני לא מאמין בזה.
אבל אני כבר לא חושב שיהיה בסדר. לא בקרוב לפחות.
יהיה הרבה יותר גרוע.
לכו מפה. מי שיכול, שילך לחיות במקום אחר. לא בגלל מלחמות. לא בגלל "המצב". אלא בגלל החבר שלכם. השכן שלכם. הדוד שלכם. כל אלה שצמאים לדם של אנשים אחרים בשם העם. כי הרגע הזה יגיע, גם אם אתם לא מאמינים. הרגע שיהיה בו בסדר. שלא יהיה "המצב". זה יגיע, אני בטוח.
אבל אז, החבר, השכן, הדוד, עדיין יהיו צמאים. והם ימצאו, תהיו בטוחים. הם ימצאו את הדם שהם צריכים.
הדם שלכם.
לכו מפה, ותשאירו אותם למות עם עצמם.
אבל אז, החבר, השכן, הדוד, עדיין יהיו צמאים. והם ימצאו, תהיו בטוחים. הם ימצאו את הדם שהם צריכים.
הדם שלכם.
לכו מפה, ותשאירו אותם למות עם עצמם.
