עשרת הסרטים הכי טובים (שראיתי) ב-2014, פלוס מינוס

קודם כל, קצת התלהבות - שנה רביעית שאני כותב את הסיכום הזה.
ובגלל אי ההצלחה השנתית, אמשיך באותו פורמט וארחיב על עשרה סרטים שמתחשק לי לכתוב עליהם, כך שלא בטוח שהם באמת הכי טובים שראיתי (שזה גם ככה משהו שקשה למדוד). כנראה שהם יהיו איזוטריים יחסית, כי על סרטים שכולם מכירים ישעמם אותי להמליץ. בתגובות אזרוק את כל השמות ששקלתי לכתוב עליהם, אז אם אתם לא מוצאים משהו שמעניין אתכם פה, אולי תמצאו את זה שם.
אה, וגם - בונוס - עשרה סרטים גרועים שראיתי ועדיף שאתם לא אבל בטח כבר ראיתם.

פרסום חסר משמעות למטיבי לכת - לינקים טריים לסיכום 2013, 2012 ואפילו 2011.

יאללה.

מתחת לעור - Under The Skin 

אם מישהו היה בא ושואל אותי, "היי אתה, תן לי עכשיו ומייד מאפיינים לסרט חדש שנעשה במיוחד בשבילך. אבל מיד, שמעת?!", בטח הייתי עונה (מיד):

- ז'אנר - מדע בדיוני. עדיפות לחייזרים.

- setting - קודר ואפל, עם כמה שיותר גשם.

- אורך - שעה וחצי, גג שעה ארבעים.

- שחקנים - נטלי פורטמן, או סקרלט ג'והנסן, בעדיפות לעירום מלא.

- שפה - אנגלית, עם עדיפות למבטא סקוטי כדי שיהיה קצת אתגר.

בגלל שאנחנו חיים במציאות אף אחד לא שאל אותי את השאלה הזאת. משום מה, איכשהו, מישהו (ג'ונתן גלייזר שליט"א) החליט להגשים לי חלום ולתת לי את כל מבוקשי.

הקונספט הזכיר לי את "מין מסוכן", יהלום 90s ידוע. רק שב"מתחת לעור" הוא תופס טוויסט של ראליטי - סקרלט, יפתי, הסתובבה לה בטרנזיט ברחבי סקוטלנד, וניסתה לשכנע גברים לעלות איתה לטרנזיט. על אמת. חצי מהסרט מוקדש לניסיונות האמיתיים האלה. ובניגוד לכל הפרקים של BangBus שראיתם, כמעט אף אחד לא הסכים. 

זה ריתק אותי. לא כמו סצינות העירום. אבל ריתק.

סקרלט, אם את קוראת את זה - 3>

(שני, אם את קוראת את זה - אני צוחק חחחחחחחחחחח)

סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - "נימפומנית, חלק 1" היה גיבוב מתנשא ומשעמם, סרט פסטיבלים קלאסי, עד כדי ששקלתי להפסיק אותו באמצע בערך כל רבע שעה, ומה שהחזיק אותי כל פעם לראות עוד קצת הם רק איברי מין שקפצו למסך בתדירות לא מספיק גבוהה.

על סוסים ואנשים - Of Horses and Men

מיד כשראיתי את התמונה הזאת ידעתי שאני הולך לראות את הסרט הזה, לא משנה מה.

וגם לכם, אני בטוח שברור כבר עכשיו אם תראו את זה או לא.

ידעתי שזה הולך להיות מוזר.

לא ידעתי עד כמה.

קיוויתי שלא יהיו סצנות ביסטיאליטי (שקר?).
לא היו.

לא ידעתי שבערך כל דבר אחר שאפשר לעשות לסוסים, עשו בסרט הזה (בסוף היה כתוב שאף סוס לא נפגע במהלך הסרט, אז הכל בסדר).

וכל זה על רקע היופי של איסלנד.

מה עוד אדם שפוי יכול לבקש??

סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - "רובוקופ". מדהים איך הגרסה מלפני 30 שנה כמעט עדיפה פי 1000 מבילבול הביצים הזה. מישהו צריך לקבל שם פרס על הפיכת דמות מגניבה כמו רובוקופ, פאקינג חצי אדם חצי רובוט חסין כדורים, למשעממת כמו מכונת משקאות אוטומטית. מאכזב במיוחד שיוצר הסרט הוא גם הבמאי של של סרטי Tropa de Elite הברזילאים, סרטי אקשן אדירים בכל קנה מידה.

כחול הוא הצבע החם ביותר - Blue is The Warmest Color

או בצרפתית -  La vie D'Adele, שזה בכלל משהו אחר

הסרט הכי סקסי אי פעם.

ביי.

סרט גרוע שראיתי (השבוע) ועדיף שאתם לא - "ראיון סוף". הסרט הכי מפגר שראיתי אי פעם.
לאמריקאים מגיע שהקוראנים יפציצו אותם על החרא הזה.
ביי.

לוק - Locke

זוכרים את "תא טלפון" מלפני 10 שנים בערך, עם קולין פארל שתקוע כל הסרט בתוך תא טלפון?
אז אותו דבר, רק עם אוטו, ועם אהוב ליבי טום הארדי, שהופך את הקונספט הבעייתי והמחשיד הזה לסרט סוחף, שכן, כולו מתנהל בתוך אוטו, כמעט בזמן אמיתי.
מה כבר יכול להיות מעניין במישהו שיושב באוטו 90 דקות?! ועוד לבד?!?
(רמז - ידידו הטוב ביותר של האדם - הפלאפון, ובת זוגו, הדיבורית)
הארדי הוא השחקן האהוב עלי מהדור החדש יחסית של כוכבי הקולנוע. הוא יודע להעביר רגש מבלי שתרגיש (או לפחות מבלי שאני ארגיש) משחק יתר. הכל טבעי אצלו גם כשהוא משחק דמויות פסיכיות כמו ברונסון.

סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא: "קפטן פיליפס", עוד קישקוש של טום האנקס, השחקן השנוא עלי, דוגמן הסחיות של העולם המערבי, מלך הקלישאות האמריקאיות, וגם בן זונה לא קטן. <---- פה סתם הגזמתי. 

אני פשוט סולד מסרטים אמריקאים שמציגים אנשים ממקום אחר כאנשים סוג ב'. זה מחליא אותי.

בורגמן - Borgman

תסתכלו על התמונה הזאת.

יש שם זוג. ישן, בלילה.

נראים מבוססים. חיים טוב.

יש שם גבר נוסף. עירום. רוכן מעל האשה.

נראה הומלס. 

זה קריפי.

זה מותח.

זה מוזר.

זה מצחיק.

זה מבלבל.

זה מיוחד.

זה בורגמן. איזה כיף היה לראות אותו.

סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - "רובוטריקים 4". לא ברור מיהם המיליונים שראו את ערימת החרא מאנימציה ממוחשבת הזאת. איכשהו שרדתי את השניים הקודמים בסדרה, גם בקושי, אבל ברביעי כבר פרשתי אחרי שעה, אחרי שהבנתי שאני אפילו לא בחצי הסרט.

העובדה שבכלל ניסיתי לראות את זה הוא דוגמא קלאסית לתסמונת האשה המוכה.

לכידות - Coherence

בלי קשר אבל בעצם עם, זאת היתה שנה מעולה לחובבי סרטי מדע בדיוני. היו המון טובים, מכל הסוגים.

מ"לכידות" לא ציפיתי ליותר מדי. שורת התקציר שקראתי עליו לא ריתקה אותי - 'דברים מוזרים קורים לקבוצת חברים שנפגשת לארוחה ביתית'.

עד שהתחילו לקרות הדברים המוזרים.

ניחוש - אם הייתי רואה את הסרט באור יום, הוא היה מותח אותי הרבה פחות. אולי אפילו משעמם.

אם הייתי רואה אותו לא לבדי, אין סיכוי שלא הייתי מגיב בציניות לרוב הרעיונות שמובעים בו.

אבל העובדה שכן ראיתי אותו לבד, ובלילה, גרמה לי להיות מרותק לשעה וחצי, וללכת להשתין ממתח 4 פעמים בחצי השעה האחרונה.

סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - אוטומטה (Automata), שהטריילר שלו גרם לי לרצות אותו כמו שלא רציתי דבר מעולם (חוץ מרגעים מסויימים בחיים שחשקתי בהם מאוד בקוקילידה).
איזה קקי פיפי של רובוטים זה היה.

נקמה כחולה - Blue Ruin

יש מי שקורא לו, בצדק יחסי, חורבה כחולה. אני קורא לו Blue Ruin.

סרטי נקמה הם תמיד קלישאתיים.
אין בהם משהו מפתיע. כמעט תמיד יודעים מי הטוב ומי הרע, ולכן מי ינצח ומי יפסיד.
השאלה היחידה היא - איך.
טרנטינו, לדוגמא, לקח את הקלישאה עד הסוף וגרם לסרט הנקמה שלו (קיל ביל, א.ל.ה.ב.) להיות כמעט קרקטורה. כי אם כבר קלישאה, אז בוא ניקח אותה למקסימום, ואז לנהרות הדם אין באמת אפקט של נהרות דם, אלא של תערוכה במוזיאון של הצבע אדום.
ב-Blue Ruin הנקמה באה לאט. ובשקט.
עד שהיא מגיעה במלוא הכח - ואז היא הופכת לדבר הכי מותח שראיתי לאחרונה.
וגם לאלימות שמגיעה איתה יש משמעות מיוחדת, כי ראית אותה ניבנת עם המתח שלך. ונהרות הדם שמגיעים (והם מגיעים ועוד איך) יש השפעה כמעט מצמררת על הצופה, גם על צופה מאולחש לחלוטין, כמוני.
לא יודע אם גיבוב השטויות שכתבתי עכשיו מובן כי אני תחת השפעת אלכוהול קלה, אבל שיהיה.


סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - "מפוצלים" (!!!), או בלעז - Divergent. צריך לנקום במי שגרם לי לחשוב שזה לא סרט לנערות בנות 14.

רכבת הקרח - Snowpiercer

דימיון. בצורה מוזרה, דימיון הוא אחד הדברים שהכי חסרים בקולנוע היום, ועוד יותר בקולנוע מדע בדיוני.
דימיון מביא איתו מקוריות. והיו חלקים ב"רכבת הקרח" שהעיפו אותי לכמה שניות כל פעם, בטח עם חיוך דבילי על הפנים, כי לא ראיתי שום דבר דומה להם לפני כן.
דימיון, שהכניס אקו-סיסטם וציביליזציה שלמה לתוך רכבת.
דימיון, שיצר את הסצנה שהכי אהבתי השנה - למי שראה - סצנת קרון בית הספר.
דימיון, שכמו בלא מעט סרטים קוראנים אחרים שראיתי (אל דאגה, הוא דובר אנגלית), יצר קטעי אלימות שגובלים בשירה.
עכשיו הגזמתי קצת אז אני רק אכתוב שזה סרט אש פצצות לגבות ניצים לריסים וזהו ביי.


סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - "נח" היה מאכזב. כן, אשכרה ציפיתי ממנו להיות טוב. מה לעשות, ארונובסקי הוא אחד מהבמאים האהובים עלי, אבל גם הטובים ביותר נופלים לפעמים. נקווה שזה באמת יישאר רק לפעמים.

התבגרות - Boyhood

"התבגרות" היה טוב. כמעט טוב מדי.
הביצוע לרעיון - סרט שצולם על פני 12 שנים ועוקב אחרי חיי ילד מגיל 6 עד 18 - הוא באמת לא פחות ממושלם, ומוכיח בפעם המי יודע כמה שלא צריך סיפור. צריך שחקנים טובים, וכתיבה טובה, ואז גם אירועים יומיומיים יהיו מספיק מעניינים.


סרט גרוע שראיתי ועדיף שאתם לא - "צבי הנינג'ה". כן, היה סרט חדש לצבי הנינג'ה השנה. והוא היה מעפן. לא שהיה לי ספק. אבל כשזה קשור לגיבורי ילדות קשה לעמוד בפיתוי (ראה ערך "רובוטריקים 4").

וויפלאש - Whiplash

כמה דברים שלמדתי מ"וויפלאש":

- אפשר לאהוב סרט גם אם שונאים את הדמות הראשית.
- הנגנים הכי טובים בעצם מנגנים ג'ז.
- ג'ון שילינג'ר, מנהיג הנאצים מאוז, הוא דמות כל כך טובה, שהיא גם עובדת 15 שנים אחר כך בתור מנצח תזמורת.
- צפייה באדם מתופף במשך 10 דקות יכולה להיות מאוד אינטנסיבית, בנסיבות הנכונות.


סרט שלא ראיתי אבל אני בטוח מספיק שהוא גרוע כדי להמליץ לכם לא לראות אותו - "ההוביט 3", איך שלא קוראים לו. אין סיכוי שמישהו ישכנע אותי לראות עוד 3 שעות של הפליצה הזאת.




זהו נראה לי.