לפני ההופעה עוד צחקנו.
ידענו שיש סיכוי שנתאכזב, אז אמרנו שלפחות נוכל למכור את הכרטיס אחר כך. "אם הוא ימות אחרי ההופעה נמכור את זה במלאאאא." שלא נדבר על מה יקרה "אם הוא ימות תוך כדי ההופעה. ככה סתם, ייפול על הבמה. ואז תהיה תמונה מפורסמת שלו, שוכב מת על במה בישראל. ולנו, ל-נ-ו יהיה כרטיס מההופעה הזאת. נהיה מיליונרים!!!".
אף אחד מאיתנו לא חשב שעד סוף ההופעה נצליח אנחנו כמעט למות. משעמום.
 |
| האיש ששווה מיליונים. |
"אבל ידוע שדילן נותן הופעות גרועות."
 |
| מתן עם נעל של מיסי |
נכון. גם אני ידעתי. אבל עד אליו, הופעה גרועה בשבילי היתה, לדוגמא, לשמוע את שני הבנים של מאיר אריאל מחרבים את זכר אביהם עם ביצועים גרועים וחוסר כישרון טוטלי. או לשלם 300 שקל כדי לראות את מיסי אליוט זורקת נעליים במשך חצי שעה ואז הולכת הביתה. אבל אף פעם לא חוויתי הופעה גרועה בצורה הזו – הופעה שגרמה לי להרגיש טמבל. גרמה לי להרגיש חסר אונים. וגרמה לי להצטער שאין לי סמארטפון. כן כן. אחרי חודשים (או שנים) של אי כניעה ללחץ חברתי ("יאללה, איך אתה עוד עם הענתיקה הזאת? אתה יכול לשלוח בזה SMSים בכלל??") ועמידה בפיתויים ("אתה תוכל לצפות בפורנו תוך כדי שטיפת כלים!"), הפעם הראשונה שבאמת רציתי להיות גם כמו כולם היתה כשישבתי ביציע 18 באיצטדיון רמת גן ביחד עם עוד 30,000 איש, אחרי שההופעה התחילה (!!!), כשאני בטוח שלי היה הכי משעמם מכולם. כי רק לי אין סמארטפון שיעזור להעביר את האכזבה.
 |
| מצ'עמם |
קשה לי אפילו להסביר למה לא נהנתי. אני לא יודע איזו אחת מהבעיות שהיו בהופעה שברה את גב הגמל. אני לא יודע אם זאת העובדה שישבנו 100 מטר מהבמה וכל הסאונד התערבב עד שהוא הגיע אלינו לאוזן, וגם לא עזר שלא ראינו כלום (גם לא ב"מסכי הענק" שהראו אותו בדיוק באותו גודל כמו במציאות), או שהקול של דילן שלא היה קרוב לשום דבר שאני מכיר ושבשילוב עם הסאונד לא הבנתי בכלל מה הוא אומר, או העיבודים לשירים שהיו שונים לגמרי מהמקור. זה כנראה שילוב של הכל. בשורה התחתונה, יצאנו שיר אחד לפני הסוף, מבלי שאני אזהה שברקע הוא שר את השיר שאני הכי אוהב שלו.
מה שהכי מעצבן זה שדילן עצמו כנראה מאוד מודע לכל הענין. הוא יודע מה אנשים חושבים על ההופעות שלו, אבל הוא גם יודע שהן לא ישנו ואנשים ימשיכו לאהוב אותו. פשוט לא איכפת לו, או שכן איכפת לו - איכפת לו לעשות דווקא ולגרום לאנשים לא ליהנות. אולי הוא בסך הכל רוצה להרגיש מורד גם בגיל 70.
 |
| הלו, לא רואים! |
אני בטוח שיש אנשים שחושבים שהם נהנו בהופעה. אני מקנא באנשים האלה. או ליתר דיוק – אני מקנא בתת-מודע שלהם, שגורם להם לראות בצורה חיובית משהו רק בגלל שכולם רואים אותו בצורה שלילית, ואז לגרום להם להרגיש טוב עם עצמם, מבלי שישמו לב בכלל. הנה מישהו כזה שמצאתי ב-Ynet:
חבל שבאתם, חבל על הכסף שלכם, תחזרו לפופ שלכם.. חבל שלא השארתם את 100 מעריצים האמיתיים של בוב דילן שם לבדם, ככה לא היינו צריכים לשמוע את השטויות שלכם, אני שומע את בוב דילן מגיל צעיר, 60 דיסקים מקוריים בבית, מה חשבתם שתבואו ותשמעו את מר טמבורין כמו שאתם שומעים פעמיים בשנה כשאתם פותחים את גלגל"צ??
תשאלו את אביב גפן, את אסף אבידן, שלומי שבת, אהוד בנאי, שלמה ארצי...כולם גדלו וכותבים לאור שיריו של דילן. תשאלו אותם איך היתה ההופעה ותבינו איזו הופעה מפוצצת ומעולה זו היתה, בטח שלא תהנו, אתם מכירים את השירים שלו בכלל? את הביוגרפיה? מה חשבתם טיפשים שכמותכם. לכו תשמעו את ליאונרד כהן שר הללויה למחלקה השיקומית בבית לוינשטיין. תשאירו את בוב דילן לנו, אנחנו נסתדר. בוב אוהבים אותך, תודה על ההופעה הכי טובה שראיתי בחיי. בדיוק כשחשבתי שאני כבר לא יכול לאהוב את שיריך יותר ממה שאהבתי, באת והוכחת כמה אתה גדול!
תת-מודע כזה שווה זהב, כי הוא יכול לחסוך הרבה כסף שהיה הולך בדיעבד לפסיכולוג.
 |
| לא יכול? או לא רוצה? |
[הערת העורך - כשכתבתי את הפסקה האחרונה חשבתי על זה שאולי גם לי יש תת-מודע כזה, שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי שלא בצדק. כמו נגיד שאני מרגיש יותר טוב מכולם כי אני לא רואה כוכב נולד. אז אני מקווה שבאמת יש לי כזה, כי אז אני יכול להרגיש שחסכתי כסף על טיפול פסיכולוגי בזכותו. אם לא הוא, הייתי צריך כבר מזמן לחפש עבודה.]
