היסטוריה

אני לא טוב בהיסטוריה. בפעם היחידה שהכנתי שיעורי בית בהיסטוריה בתיכון, המורה דנה לא האמינה שלא העתקתי ואמרה לי את זה בפנים, וזה כל כך עיצבן אותי שלא הכנתי אצלה שיעורי בית אף פעם אחר כך. (באמת העתקתי אבל זאת לא הנקודה) אני לא טוב בהיסטוריה, לכן לא נכנס כמעט לאף ויכוח שדורש הבנה של מה היה פעם, גם פה אצלנו, בישראל.

אבל אני כן קצת זוכר שהיו לנו, לפחות לפי הסיפורים, מנהיגים.

יהושע, לדוגמא.
היה ממשיך דרכו של משה. חתיכת משימה. התחיל בקטן - ביקע את נהר הירדן. מי שראה לאחרונה את הירדן יודע שזאת משימה יותר פשוטה מלבקע את ים סוף (הירדן מבקע את עצמו לפעמים). אבל הוא ניסה. הוא גם היה צריך להתמודד עם האות י׳ שמשה החליט להוסיף לו בתחילת השם.
אבל - כשהיה צריך לשלוח לוחמים לכנען, הוא ידע להחדיר בהם מוטיבציה. אמונה.
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ יְהוֹשֻׁ֔עַ אַל־תִּֽירְא֖וּ וְאַל־תֵּחָ֑תּוּ חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ כִּ֣י כָ֗כָה יַעֲשֶׂ֤ה יְהֹוָה֙ לְכׇל־אֹ֣יְבֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם נִלְחָמִ֥ים אוֹתָֽם׃ (ספר יהושע, פרק י', פסוק כ"ה)
גם אם לא הלך לו בהתחלה, הוא גדל לתפקיד, והפך למנהיג.
(סבא שלי היה שואל אותי, בחידוני התנ״ך שהיה עושה לי, ״איך קראו לאבא של יהושע בן נון?״. לא ידעתי. כן ידעתי מה המקצוע של יוחנן הסנדלר)

או דבורה הנביאה.
היתה שופטת, מנהיגה. לא התביישה להגדיר את עצמה גם כאם: ״עַ֤ד שַׁקַּ֙מְתִּי֙ דְּבוֹרָ֔ה שַׁקַּ֥מְתִּי אֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל:״ (שופטים פרק ה פסוק ז). יעני לא פחדה להראות את ה״חולשות״ שלה. שיתמודדו.
שלחה את ברק בן אבינעם להילחם בסיסרא בכפר תבור. ההר האהוב עלי.
ברק היסס. לא סמך עליה עד הסוף. אישה, בכל זאת. ״אִם־תֵּלְכִ֥י עִמִּ֖י וְהָלָ֑כְתִּי וְאִם־לֹ֥א תֵֽלְכִ֛י עִמִּ֖י לֹ֥א אֵלֵֽךְ״, אמר לה.
היא, לעומתו, לא היססה. ״וַתֹּ֜אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗ךְ אֶ֚פֶס״ (האפס שייך לפסוק הבא אבל יש מצב שזה גם מה שהיא חשבה עליו). הלכה איתו. נתנה לו את הביטחון. בסוף הפרק היתה יתד תקועה בראש של סיסרא.

והיו לנו גם מנהיגים גרועים. לא היה חסר.
רחבעם, לדוגמא, קיבל את המלכות רק כי היה הבן של אבא שלו. לא חריג בתקופה ההיא, אבל הוא כנראה היה רחוק מלהיות מוכשר לתפקיד. הוא ניסה לבסס את כוחו בעזרת הפחדה. טקטיקה ישנה, אבל עובדת. ״אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת־עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל־עֻלְּכֶ֑ם אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים״ (ספר מלכים א׳, פרק י"ב, פסוק י"ד)
זה כמובן היה כיסוי למחסור גדול בביטחון עצמי וכנראה גם בולבול קטן.
הוא היה כל כך עסוק בעצמו עד שגרם לממלכת ישראל להתפצל לשתי ממלכות שונות. הלך ראש בקיר, ראה את העם נקרע, אך לא ויתר (לא ידוע לי על כתבי אישום לגביו). היחיד שהצליח לגרום לו לעצור הוא הקדוש ברוך הוא בעצמו - ״כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֡ה לֹא־תַעֲלוּ֩ וְלֹא־תִלָּ֨חֲמ֜וּן עִם־אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל״. בלי זה, לא יודע אם היינו פה היום.
קמנו מזה. אחריו כבר בא דוד המלך.

חזרה להיום. ותתייחסו בעירבון מוגבל לכל מה שכתוב למעלה, כי אין לי באמת מושג וגם את חלק מהדברים המצאתי.

היום, אני לא יודע איך עם ישראל נתקע עם המנהיג הנוכחי שלו.
מנהיג שדואג להאדיר רק את עצמו.
להזיז כל אדם ראוי מתחתיו כדי שלא יאיים עליו.
להקיף את עצמו באנשי שררה שנאמנים לו, החכמים מאחורי הקלעים והטיפשים מלפניהם.
להסית אנשים שמסכימים איתו נגד כל מי שלא, בלי שום גבול. בין אם זה אזרח פשוט או שופט עליון.
לפגוע בכל ממסד לא תלוי שאומר או עושה משהו שלא עוזר להמשך שלטונו.
לנחס לעצמו כל דבר טוב שקורה ולהאשים אחרים בכל דבר רע שקורה. (בכל ספר ניהול בשקל שנכתב אי פעם, זה תיאור מדויק של מנהל גרוע שיבריח לך את כל העובדים בחברה)
לקבל כל החלטה כששרידותו האישית והפוליטית היא השיקול הראשון בה.
והכי גרוע - להוציא כל משמעות מערך האמת. אין אמת יותר. יש את דברו - זו האמת. כל דבר אחר הוא לא האמת.

סיסמא שחוזרת על עצמה בחודש האחרון היא שהמנהיגים שלנו לא ראויים לעם שלנו. אז אולי הם כן. אולי זה מה שמגיע לנו. בזה בחרנו.
וכאמור אני לא טוב בהיסטוריה אבל אני כן יודע ומרגיש, שהמנהיג הזה ייזכר כמנהיג רע.
אני רק מקווה שנדע להתגבר עליו ועל מורשתו (שתישאר פה אחריו, שלא יהיה ספק), אחרת לא תהיה תקווה ותקומה במקום הזה. לא בשבילי, לפחות.

יום העצמאות

יום העצמאות מתקרב והממשלה החליטה לשים את המדינה על המנגל.
אומנם אני אוהב את הסטייק שלי חי (עדיין מחובר לפרה כאילו), אבל אנחנו כבר על וול דאן ועוד רגע תישאר רק חתיכת פחם.
מדברים על חציית קו פרשת המים, ציפור הנפש ועוד ביטויים שנשמעים כמו שמות של שירים של חווה אלברשטיין. לי זה נשמע יותר כמו טרילילי טרללה. הולכים בעיניים פקוחות לתהום, כאילו יש טרמפולינה למטה. אין טרמפולינה. יש תנין. לא שזה משנה כי נמות עוד מהנפילה עצמה אז שיהיה לתנין בתיאבון.
ראיתי מישהו שקרא למדינה קקיסטוקרטיה וחשבתי שזאת בדיחה לא מצחיקה אבל כוללת את המילה קקי ולכן דווקא כן מצחיקה. אבל זאת לא היתה בדיחה אלא מילה אמיתית שקיימת במילונים - מדינה שמנוהלת על ידי האנשים הכי פחות מוכשרים לניהולה. מצחיק שזה אמיתי, הא? פיפי.
כבר שנים אני מרגיש שדעות פוליטיות הן כמו אהדה לקבוצת כדורגל. אתה משייך את עצמך לקבוצה מסויימת וזאת הקבוצה שלך. שזה אומר לשייך לעצמך את הדעות של הקבוצה די אוטומטית, כי לרוב האנשים אין כח לחשוב (ובצדק). וככה זה, גם כשיורדים ליגה. באש ובמים, אתה נשאר עם הקבוצה. וגם אני ככה לדוגמא עם הסכם הגז עם תשובה. הייתי נגדו מבלי באמת להבין כלום בחוזים בינלואמיים או גז או כסף, ומבלי לנסות להבין. היה כיף להחזיק בדעה בלי לחשוב (עד היום אין לי מושג אם ההסכם היה טוב אבל אני דווקא אוהב את הנוף של האסדה מהחוף. מגוון קצת). הלכתי עם הקבוצה שלי. אבל עכשיו המאמן שלנו לקח שוחד והחלוץ ליצן חצר, והשוער זה שלמה קרעי שזה בגימטריה 755, בדיוק כמו "אתה איש אהבל" (תבדקו אותי עשיתי גוגל), אבל אומרים שבמשחק יהיה בסדר כי השופט יהיה עוד רגע משלנו. אני לא רוצה לרדת ליגה עם המדינה כי בליגת המדינות הכושלות כולם מפסידים.
מסביבי כולם מדברים על לעזוב ולפתוח קומונה בקפריסין או יוון. ועל דרכונים פורטגלים. מדמיינים חיים במלרוז פלייס. אבל לי אין לאן ללכת כי אין דבר כזה דרכון כורדי (הכורדים הם עם בלי מדינה כמו שאנחנו היינו עד לפני 75 שנה ואולי גם כמו עוד עם פה באזור, תלוי באיזו קבוצה אתה). אז אני נשאר פה ומנסה להשאיר משהו נורמלי לשתי הבנות שלי. פה, איפה שליצן החצר שצריך לשמור על כולנו אומר שהן סכנה לתלונת שווא. ליצן החצר, ששמו בגימטריה זה 918, בדיוק כמו "אתה על הזין שלי".

טיוטה אבודה (יש פה מישהו?)

(נכתב לפני כמעט שלוש שנים. טקסט לא מעניין במיוחד אבל פתאום שמתי לב שזה מופיע כטיוטה, בטח קיוויתי לבנות אותו ולהוסיף עליו עוד ועוד. זה לא קרה כי החיים שלי השתנו ואין לי יותר זמן פנוי או אוויר לנשימה או יכולת לעשות משהו שהוא לא לשרוד.)

-----------

הוא: שלום, מיקו?
אני: נכון.
הוא: שלום, אני מדבר ממרכז הלוטו הארצי.
אני: מאיפה???
הוא: מרכז הלוטו הארצי.
אני: איזו מין המצאה זאת?
הוא: למה המצאה? לא שמעת עלינו?
אני: לא.
הוא: יש לנו מבצע כרגע, מעונין לשמוע?
אני: נראה לי שלא, אני לא בקטע של הימורים.
הוא: אנחנו עושים בשבילך הכל.
אני: גם משלמים בשבילי?
הוא: לא, תידרש השקעה קטנה גם ממך.
אני: אבל אמרת שאתה עושים הכל. אז אתם לא עושים הכל?
הוא: הכל, הכל.
אני: אוקיי. נראה לי שהבנתי. אמרתי לך, אני לא בקטע של הימורים.
הוא: לא מתאים לך לזכות ב-40,000 שקל?
אני: מתאים. אני יכול לקבל סיכוי לזכות בלי השקעה ממני?
הוא: לא. צריכה להיות השקעה קטנה שלך.
אני: אוקיי. אז נראה לי שלא. אבל אם אתם מעוניינים להשקיע במקומי ואז נתחלק חצי חצי ב-40,000 אני אשמח.
הוא: הבנתי. אז אתה לא מעוניין?
אני: לא, אחינו.
הוא: ביי

---------------

הוא: שלום, מדבר בני מבזק, ראיתי שאתה גר בברזיל 34 ורציתי לעדכן אותך על תשתית האינטרנט החדשה שפרסנו אצלכם בשכונה.
אני: אז אתה מנסה למכור לי אינטרנט מהיר?
הוא: הממ, נכון.
אני: אז אני לא בקטע.
הוא: בטוח? זה מגיע עד 1000 מגה.
אני: אני עם 40 וטוב לי. אתה תיתן לי את ה1000 האלה ב60 שקל?
הוא: לא.
אני: אגב, אני כבר לא גר שם.
הוא (נדלק): אתה יודע מי כן??
אני: לא. (שקר)
הוא: אוקיי.
אני: אז יאללה, ביי.
הוא: ביי.

------------

הוא: שלום, מיקו? מדבר דני מ-AIG. מה שלומך?
אני: בסדר.
הוא: תראה, אני יודע מה אתה חושב אבל אני לא פה כדי לבלבל לך את המוח כמו כל חברות הביטוח.
אני: אני לא מאמין לך, אבל אוקיי.
הוא: אני רק רוצה שתדע ש-AIG יצאו באוגוסט במבצע הוזלה של ביטוחי משכנתא ודירה ו...
אני: תן לי לעצור אותך כאן. בינתיים מה ששמעתי זה בדיוק כמו בלבולי המוח של כל חברת הביטוח.
הוא: לא, זה בילבולי מוח טיפה שונים. אני לא מנסה למכור לך משהו שאין לך.
אני: כמו שלא תנסה למכור לי ביטוח רכב כשאין לי רכב?
הוא: בדיוק.
אני: אז אין לי משכנתא.
הוא: אה, אז ביי.

------------

היא: שלום, מדברת מהמרכז לרפואה משלימה, האם אתה במקרה חבר בקופת חולים מכבי?
אני: לא
היא: יש לנו טיפולי שיניים ב22 שקלים, ממיטב הרופאים שיש בארץ.
אני: השיניים שלי סבבה (שקר)
היא: וגם מגוון הנחות לחדרי כושר.
אני: אני לא הולך לחדרי כושר.
היא: אלה רק דוגמאות, יש עוד המון הטבות.
אני: 8 וחצי בבוקר עכשיו, בואי נגמור את זה יפה.
היא: אז אתה לא מעוניין?
אני: לא. ביי.

-------------


(זהו. אפשר להעביר את ה"בלוג" סופית הזה לארכיון של האינטרנט ביחד עם כל שאר הדברים חסרי החשיבות והמשמעות.)

עשרת הסרטים הכי טובים שראיתי ב-2015

בגלל משבר כתיבה מתמשך, איתגרתי את עצמי הפעם - עשרה סרטים מעשר מדינות שונות.

רציתי גם, כמו בשנים הקודמות, להמליץ לכם על עשרה סרטים גרועים לטובת האנושות אבל אשכרה לא מצאתי עשרה כאלה. התמזל מזלי.

חולית של חודורבסקי - Jodorowsky's Dune

(ארה"ב)

זה אלחנדרו חודורובסקי.

הוא במאי. והוא די משוגע.

ולפני 45 שנה בערך הוא ניסה לעשות את הגרסה הקולנועית ל"חולית", כנראה ספר המדע הבדיוני הכי פופולרי אי פעם (חוץ מהתנ"ך, אולי). 

ניסה, ונכשל. אבל זה כנראה הכישלון הכי (מתנצל מראש, זוהיר בהלול) ספקטקולרי שהקולנוע ראה. הוא קיבץ אמנים מכל העולם, מין נבחרת כוכבים, והגה פרוייקט כל כך שאפתני שלא היה שום סיכוי, עם הטכנולוגיה שהיתה בתחילת שנות ה-70, לממש קמצוץ ממנו (קמצוץ כן מומש שנים אחר כך ב"מלחמת הכוכבים" ו"הנוסע השמיני" שהושפעו ממנו מאוד).
אבל הוא כן היה מספיק מעניין כדי ששני דורות אחר כך יספרו עליו בדוקומנטרי שגרם לי לחייך חיוך דבילי במשך שעה וחצי וכאבים בלחיים שגרמו לי לדחות את התור לרופא השיניים שהיה לי באותו שבוע.

ויקטוריה - Victoria

(גרמניה)

קודם כל, התאמצתי מאוד כדי למצוא את ויקטוריה באתרי ההורדות. כל חיפוש על השם העלה אין סוף תוצאות מעולם הפורנו. על חלקן התעכבתי. מעניין אם יש סטטיסטיקה על מה השם הפיקטיבי הפופולרי ביותר לכוכבות פורנו. (עדכון - יש).
היה קשה (!?), אבל מצאתי בסוף.
לויקטוריה יש טריק טכני שקשה להתעלמם ממנו - הוא רץ בזמן אמיתי - שעתיים וקצת, לכאורה בשוט אחד ארוך, בלילה אחד ברחובות ברלין. והיה לי קשה מאוד להתנתק מהטריק הטכני הזה. כל הזמן חיפשתי חיתוכים מוסתרים, כמו אלה שהיו ב"בירדמן". לא מצאתי. וזה עיצבן אותי, כי לא חשבתי שאפשרי לצלם סרט שמתרחש בחדרים, בתים, רחובות, חניונים, בנקים ומכוניות בזמן אמיתי בלי שום קאט. חשבתי שעובדים עלי. ואני לא אוהב שעובדים עלי. (!!!)
כסיימתי לצפות רצתי לקרוא איפה הטריק ומה פיספסתי (לא באמת רצתי, אני כבר לא רץ למקומות בגילי. הכל מנוהל מהספה). ולא פיספתי. כלום. הוא באמת צולם בטייק אחד ארוך. אין לי מושג איך עשו את זה. יש בו עשרות שחקנים ומאות (לא יודע להעריך באמת כמה, סתם זרקתי) שורות דיאלוג. והתרשמתי/התחרפנתי עוד יותר כשגיליתי שהם הצליחו לצלם את הכל בניסיון השלישי! רק בשלישי! וזה פסיכי!!!!
טוב די.
סרט טוב בסך הכל.

השבט - The Tribe - Плем'я

(אוקראינה)

דוגמא הפוכה ל"ויקטוריה" - גם ב"השבט" יש טריק טכני שבולט מיד - אין בו דיאלוג. לא וורבלי לפחות. כל השיחות בין הדמויות מתקיימות בשפת סימנים (ועוד הניב האוקראיני של שפת הסימנים, מה שזה לא יהיה). ו-וואלה, שכחתי מזה די מהר. הייתי עסוק במציאות שכנראה קיימת אבל לא לידי (כי אני לא נמצא בפנימיה של חירשים אילמים, כמו זאת שבמרכז הסרט). זה סרט אלים, ברוטאלי אפילו, עם סצנות שמזעזעות גם שועל מאולחש כמוני. יש בו זנות, ביריונות, רצח ואפילו אלימות מילולית, איכשהו. ו"איכשהו" היא המילה המדוייקת במקרה הזה, כי הצופה לא מבין שום דבר ממה שהדמויות אומרות, אבל מבינים בגדול על מה הם מדברים וזה אשכרה מספיק.
החצי השני שלו גובל בסרט סנאף, ראו הוזהרתם.

נעורים - Youth

 (איטליה)

סרט שמתנהל ברובו בבית מלון ומככבת בו רייצ'ל וויז, מס' 1:

ב"נעורים", יש דיאלוגים. אפילו די הרבה. אבל הוא גם מאוד אסטטי. הושקעה בו כל כך הרבה מחשבה על כל דבר שרואים בכל פריים, שבכיף אפשר לצפות בו על mute. קצת כמו סרט של ווס אנדרסון בלי הומור קווירקי.

וגם - הארווי קייטל.

בן 77. עוד רגע ימות.

אחת ההזדמנויות האחרונות ליהנות ממנו.

וגם ממנה, מי שהיא לא תהיה.

הלובסטר - The Lobster

 (אירלנד/בריטניה/יוון/צרפת/הולנד) <-אמיתי. לא כתבתי בטעות את המשתתפות ביורו 2016

סרט שמתנהל ברובו בבית מלון ומככבת בו רייצ'ל וויז, מס' 2:

אני לא רוצה לספיילר את "הלובסטר", כי באמת עדיף לראות אותו בלי לדעת עליו כלום.

רק אגיד שבמרכזו עומדת שתי דילמות: (בציטוט מדוייק מהסרט עצמו)
"מה עדיף, למות מקור ורעב ביער, להפוך לחיה שתאכל על ידי חיה אחרת, או לדמם מהאף מפעם לפעם?"

ו"מה יותר קשה, להעמיד פנים שאין לך רגשות בזמן שיש, או להעמיד פנים שיש לך רגשות בזמן שאין?"

שינת חורף - Winter Sleep - Kış Uykusu

(טורקיה/תורכיה)

סרט שמתנהל ברובו בבית מלון ולא מככבת בו רייצ'ל וייז, מס' 1:

סלידתי מסרטים ארוכים ידועה בציבור. את רובם אני בכלל לא מתחיל, ואת אלה שכן אני מחלק מראש לחתיכות סבילות.

את "שינת חורף" חילקתי לשלושה חלקים של שעה ו-5 דקות.

כן, הוא ארוך. וטוב. שלוש השעות עוברות כמו גג שעתיים.

הוא ארוך כי הוא כתוב יותר כמו רומן ספרותי. מרכז הסרט, להרגשתי, היה לא העלילה אלא שיחה בין הגיבור הראשי לאחותו שנמשכת 25 דקות, על אהבה, אלוהים, אגו ומשמעות החיים עצמם (כן כן), מבלי שהשיחה באמת תתרום לקו העלילה המרכזי. 

הכל מתבשל לאט, ועל רקע הנופים המדהימים של אנטוליה שעושים חשק ל [אני כבר 2 דקות כותב ומוחק כל מיני המשכים לשורה הזאת ונראה לי שמספיק].

אי התירס - Corn Island - სიმინდის კუნძული

(גאורגיה AKA גרוזיה)

בגלגול אחר אני בטוח שהייתי אנטרופולוג. או דרוזי.

איים שנוצרים בקיץ, כשמפלס המים יורד, אני מכיר היטב, מהכנרת.

ניצול שלהם לצרכים חקלאיים, אני לא מכיר. (כן מכיר ניצול ציני)

גם ב"אי התירס" אין כמעט דיאלוג. יש איש, נכדה, ולפעמים כל מיני עוברי אורח שחומדים בנכדה. ואי קטן. ואני יכול לגלות לכם את העלילה כי היא די ברורה מההתחלה - האיש מגיע לאי שנוצר, ומגדל עליו תירס כדי שיהיה מה לאכול בחורף.

מינימלזים, זאת מילת המפתח. אתה יודע מה הולך לקרות, כי מה כבר יכול לקרות על חתיכת אי באמצע נהר. אבל אתה רואה, כי זה כמו שיראו לך סרט בהילוך מהיר כזה, של צמח שהופך לפרח, או של גולם הופך לפרפר. אתה רואה, כי זה יפה.

מאמי - Mommy 

(קנדה)

דברים שעלו לי לראש כשראיתי את "מאמי":

1. איזה קשה זה, לגדל ילדים.
2. איזה קשה זה יהיה עוד רגע, לגדל ילד(ים?).
3. איזה קשה עובדת אישתי (שתחייה), שעובדת עם ילדים כמו הילד הזה מ"מאמי", כל יום כל היום.

[הערת העורך - אישתי (שתחייה) קראה את זה עכשיו וביקשה להוסיף שהילד שמשחק את הדמות הראשית הוא גאון ושהסרט ריתק אותנו ושהוא מעולה. מי אני שאחלוק עליה.]

לוויתן - Leviathan - Левиафан 

(רוסיה)

אני תמיד אוהב שסרטים מפריכים לי את הקלישאות והדעות הקדומות שיושבות לי בראש על מדינות ואזורים מסויימים.

כמו סרט אירני שמראה לי שהם דומים לנו ולא מפלצות. סרט ברזילאי שמראה לי שיש בריזלאים רגילים כאלה, שלא חיים בפאוולות ומשחקים כדורגל בחוף. או סרט יפני לא פסיכופטי.

אבל "לוויתן" לא הפריך לי אף דיעה קדומה. הוא רק אישש אותן. הוא מלא בשחיתות ו-וודקה. בדיוק כמו שאני מדמיין את רוסיה של היום.

קאג'אקי - Kajaki

(בריטניה)

אני אוהב סרטי מלחמה.

המסקנה שלי מכמעט כולם שמלחמה זה אחושרמוטה מטומטם.

בקאג'אקי, שנקרא בארה"ב Kilo Two Bravo כי האמריקאים זקוקים לשם קליט, חיילים בריטים שמשום מה נמצאים באפגניסטאן נתקעים בשדה מוקשים. וזהו בערך (מבוסס על סיפור אמיתי, לא שזה משנה משהו). לדעתי לא היו בו בכלל חילופי יריות, שזה בהחלט שיא לסרט מלחמה.

אבל זה טוב ומותח ומקפיץ ואחלה.

וגם תוך כדי הצפיה עשה לי חשק לטייל באפגניסטאן מתישהו בעתיד עוד 50 שנה ככה. אבל אז קראתי שהוא צולם בכלל בירדן, ולשם אני יכול ללכת כבר היום. אבל אני לא כי חורף עכשיו ולמי יש כח.

זהו. 

רציתי לכתוב יותר, כי באמת ראיתי מלא סרטים מעולים, אבל לא הולך לי כל כך.

אבל תדעו שכדאי לכם לראות גם את "Foxcatcher" הקריפי, "חיית לילה" הגם קריפי, "The Drop" עם הזדמנות אחרונה בהחלט ליהנות מג'יימס גנדולפיני, "מקס הזועם" שכל כולו מרדף המכוניות הכי היסטרי שראיתי בחיים, "משימה בלתי אפשרית 5" (לא זוכר אם יש לו שם שקר כלשהו) שהיה כיף לאללה למרות טום קרוז, ו"סיפורים פרועים" שהיה במקור ברשימה הזאת אבל ראיתי אותו מזמן מדי כדי לכתוב עליו. וגם "טימבאקטו", "71", "Slow West" ועוד סרט נורווגי עם שם ארוך ששכחתי שמנסה ממש להיות טרנטינו בשלג ורוב הזמן די מצליח לו.

זהו 2.

שנה טובה.

שיחות שנמאס לי לקיים 4, או: 100 ימים של שקיפות עורפית

מישהי: איך זה להיות נשוי?
אני: אותו דבר.
מישהי: כן הא, עד שבא הילד. אז הכל משתנה.
אני: מתאר לעצמי. בקרוב אדע.
מישהי: אההה, איזה יופי, מזל טוב!
אני: תודה.
מישהי: אה, בעצם אומרים "בשעה טובה". בשעה טובה!
אני: זה בסדר, אני מסתדר גם עם "מזל טוב".
מישהו: יוווווו, בשעה טובה!
אני: תודה.


מישהו: מה יש לכם?
אני: בת.
מישהו: הכי טוב בת ראשונה!
אני: לא יודע.
מישהו: זה ידוע!
אני: אולי. קשה לי לדמיין בת. לא יודע מה עושים עם זה. אף פעם לא ידעתי. לא יודע איך הן חושבות. בנים אני מכיר. אני זוכר. אני זוכר אותי. פחות מפחיד. נותנים לו כדורגל והוא מסתדר כבר. פחות מסובך. אני לא יודע איך מתפעלים בת. מה אמורים ללמד אותה. אני לא ממש יודע גם מה ללמד בן, אבל מניח שאהיה פשוט עצמי והוא יעתיק. אבל אני לא יודע אם אני רוצה שהיא תעתיק.
מישהו: תפסיק לדבר שטויות, הכי טוב בת!
אני: טוב.


מישהו: וואי וואי אני לא ישן כבר חודש.
אני: גם אני. המשאית זבל מעירה אותי כל יום ב5.
מישהו: מה אתה משווה??? הוא לא נרדם לנו בכלל, כל היום בוכה, רעב, יש לו גזים, יש לו עצירות, יש לו שלבקת חוגרת.
אני: בסדר, זה בטח יעבור עוד מעט.
מישהו: כן בטח! עוד 15 שנה!!!
אני: דרמה קווין.
מישהו: חכה חכה, עוד מעט לא תישן בכלל.
אני: אני עייף עכשיו. מכיר את ההרגשה. נסתדר.
מישהו: תהנה עכשיו כמה שיותר! טוס לחו"ל כל שבוע! עוד מעט כל זה ייגמר!!!
אני: טוב.


מישהי: היא תיקח אפידורל?
אני: לא יודע.
מישהי: היא רוצה לידה טבעית?
אני: לא יודע.
מישהי: איפה תלדו?
אני: לא יודע. ליד הבית בטח.
מישהי: באיזה שבוע היא?
אני: לא יודע.
מישהי: איך אתה לא יודע?
אני: זה משתנה כל הזמן.


מישהו: אתה תהיה בלידה עצמה?
אני: נראה לי. למה לא.
מישהו: זה יכול לעשות לך טראומה.
אני: אני אשרוד לדעתי.
מישהו: תזכור שהזהרתי אותך.
אני: אזכור.
מישהו: תחתוך את חבל הטבור?
אני: אני לא רואה שום סיבה לעשות את זה.
מישהו: למה לא? חוויה.
אני: חיתוך בני אדם זה לא תחום שאני מוכן לקחת בו אחריות.


מישהי: עשיתם חלבון עוברי??
אני: מה?
מישהי: עשיתם מיי שפיר???
אני: מה?
מישהי: עשיתם סקירה שלישית מורחבת אצל רופא מומחה מינימום מנהל מחלקה אבל בפרטי כדי שיעלה מלא כסף?????
אני: מה?
מישהי: יש לכם שידת החתלה???
אני: מה?
מישהי: יש לכם כיסא הנקה???
אני: מה?
מישהי: נרשמתם מראש לגן חובה פרטי עם גננת על כל חצי ילד כולל לימודי אנגלית ואוכל טבעוני אורגני מפוסטר????
אני: כן. ביי.


היא: אני עייפה.
אני: זה בסדר, מותק, את בהריון.

היא: אני שמנה.
אני: את לא, מותק. את בהריון.

היא: אני עצובה/עצבנית/מפחדת/מתרגשת.
אני: זה ההורמונים, מותק. את בהריון.

היא: אני רעבה.
אני: יופי, מותק. את בהריון.

היא: כואב לי הגב.
אני: זה הגיוני, מותק. את בהריון.

היא: כואב לי הראש.
אני: תשתי מים.

למטיבי לכת:
שיחות שנמאס לי לקיים
עוד שיחות שנמאס לי לקיים
שיחות שנמאס לי לקיים 3, או: איך נמאס לי מבני אדם