שלום, אני מיקו, ואני מכור.

זהו, זה באוויר. אמרתי את זה.
אני מכור.
לא לסמים. לא לאלכוהול (למרות שפעם חשבתי שאני כן). לא להימורים. לא לסקס. לא לאוכל. לא לפורנו (למרות שפעם חשבתי שאני כן). לקפאין אני כן מכור, אבל קפה זה זול, אז לא איכפת לי.

אני מכור ל-Football Manager.

תורידו את הפרצוף הזה מהפרצוף. 

Empire Soccer

זה התחיל לפני 15 שנים בערך. אין לי מושג איך, אבל הגיע אלי המשחק Championship Manager 2. הייתי בטוח שזה משחק כדורגל רגיל, כמו איטליה 90 או Empire Soccer (הכי טוב בעידן טרום הפיפא). בחרתי קבוצה, זרמתי עם התפריטים, שהיו מפורטים מדי אבל לא בצורה שעוררה בי חשד. הגעתי סוף סוף למשחק הראשון, ולא הבנתי מה אני לא מבין שם, אבל לא הצלחתי לשחק. המשחק כאילו התחיל, אבל לא ראיתי כלום חוץ משורת טקסט שרצה בתחתית המסך ותיארה מה קורה במשחק שאני אמור לשחק בו אבל לא מצליח. ורק בנקודה הזאת חיברתי את השם של המשחק לחוויה - Manager. מאמן. מנהל. מה שזה לא יהיה, אבל לא שחקן. משחק שלם שעושים בו את כל מה שרק אפשר בכדורגל, חוץ מלשחק כדורגל. מעניין.

בנקודה הזאת התחילה ההתמכרות.
בגרסה הראשונה בחרתי לאמן את ווסטהאם, כי אייל ברקוביץ' (ברוך הוא ברוך שמו) שיחק שם. שיחקתי המון. שזה אומר המון בהייה בטקסט, והמון דימיון.

טקסט. ודימיון.

ב-99 יצא Championship Manager 3, ושם אימנתי את ברצלונה. הייתי המאמן שם בערך 20 עונות (שאחראיות לעובדה שלא הכנתי אף פעם שיעורי בית בכיתות י"א-י"ב), כשברובן כיכבו בקבוצה פאבלו איימאר וחבייר "הארנבון" סביולה, שהספיקו לפרוש בתוך המשחק הוירטואלי שלי כשבמציאות הם היו עוד בני 19. כשברצלונה האמיתית קנתה את סביולה האמיתי ב-2001, אמרתי לכולם שאני גיליתי אותו שנתיים לפני. א-נ-י.
וכאן נכנס הדבר הכי מוזר במשחק הזה - הוא גורם למי שמשחק בו להיקשר ריגשית לשחקנים בקבוצה הוירטואלית שלו. עד היום סביולה הוא אחד השחקנים שאני הכי אוהב, ולא בגלל איך שהוא משחק כדורגל, אלא בגלל ש"קניתי" אותו עוד כשהוא היה בן 17.
אחר כך עברתי לשחק בגרסת העדכון של עונת 2001-2002. אימנתי שם את פאריז סן-ז'רמן, כנראה בגלל רונלדיניו, למשך כ-30 עונות, שאחריות באופן ישיר לממוצע הנמוך שלי בתואר הראשון ובעקיפין לעובדה ששום מוסד אקדמאי לא מסכים לקבל אותי לתואר שני.
בפעם הזאת הכי זכור לי השחקן ג'ולס ג'ילברט. חלוץ צרפתי, שנולד בשנת 2000, והגיע לקבוצה שלי בשנת 2018. כל זה קרה לי בשנת 2001. ומה שמדהים הוא שהחלוץ הזה לא קיים בשום מקום בעולם חוץ מבמשחק שלי, כי המשחק מייצר שחקנים פיקטיביים כל פעם ששחקן אמיתי פורש, עם כישורים שמבוססים על השחקן שפרש אבל עם שם רנדומלי (כך ראיתי פעם שחקן ישראלי שנוצר עם השם "מוחמד גרשון"). וזה יוצר מצב ממש מוזר - אתה נקשר לשחקן שלא קיים בכלל.
ב-2003 יצא Championship Manager 4, ושם כבר היה חידוש גדול - פתאום היה אפשר לראות את המשחק! אמנם רק בתצוגה עילית של עיגולים שזזים על רקע ירוק, אבל לפחות כבר לא צריך לדמיין.

לא צריך לדמיין!

בגרסה הזאת אימנתי שוב את ברצלונה. לא זוכר כבר למה, ולא זוכר כבר כמה, אבל אז שיחקתי פחות כי בזמן הפנוי שלי עבדתי כדי שיהיה לי כסף לקנות בירה. אבל זה לא ריפא את ההתמכרות.
כי ב-2004, עם הגיוס שלי לצבא, יצא Football Manager 2005. השם קצת שונה, אבל המשחק וההתמכרות נשארו ללא שינוי. לאט לאט, בקצת הזמן שהיה לי בסופי השבוע, לקחתי את ווסטהאם (שוב) למסע של 25 עונות מהליגה השניה ועד שהיא הפכה לקבוצה הכי גדולה בעולם, ועד שאני עברתי את פרגוסון בהיכל התהילה והפכתי למאמן הגדול בהיסטוריה. לא אני קבעתי את זה. זה היה באמת. כאילו, במשחק.

המאמן הגדול בהיסטוריה.

ב-2009, כשעברתי לתל אביב, החלטתי להתקין במחשב החדש בדירה החדש את Football Manager 2010. אימנתי את מאנצ'סטר סיטי, והעברתי איתה חודשיים של כיף שהורידו לי כל מוטיבציה לצאת מהדירה בחודשיים הראשונים שלי בתל אביב. לא הייתי צריך לצאת מהבית, כי בעולם שלי הייתי המאמן הכי גדול בעולם.
ובנקודה הזאת הבנתי, בפעם הראשונה ואחרי עשרות ימים (אם לא חודשים) מחיי, שאני מכור. לקחתי החלטה למחוק את המשחק. וחשבתי שניגמלתי.
זה החזיק שנה בערך. בסוף שבוע משעמם בטבריה החלטתי להתקין את המשחק שוב ולנסות. ובגלל שהייתי מודע יותר לבעיה שלי, היה לי תנאי - אסור לי להתקין את המשחק במחשב שלי בתל אביב, כי אסור שזה יבוא על חשבון החיים האמיתיים שלי. בטבריה, כשאני מבקר את ההורים, הרשתי לעצמי כי האלטרנטיבה היא ללכת לבקר את הדודות שלי (ויש הרבה כאלה).
אז יאללה. לקחתי את ניוקאסל, וגם כאן הסיפור חזר על עצמו, כשהעלתי את הקבוצה לפרימייר ליג, ובמשך 34 עונות הפכתי להיות המכבי תל אביב בכדורסל של הליגה האנגלית, עם 27 אליפויות. השיא, ללא ספק, היה כשהנהלת הקבוצה החליטה להקים לקבוצה איצטדיון חדש (כי הישן היה קטן מדי), והיא החליטה לקרוא לאיצטדיון החדש הזה על שם המאמן הנערץ ביותר אי פעם - אני!

Moshe Park - איצטדיון על שמי!!!!

ואז הגיע היום בבוקר - אחרי שחודשים מחיי בוזבזו לריק, ואחרי שהשגתי כל דבר אפשרי במשחק הזה, החלטתי שוב, להפסיק. אין לי יותר שום אתגר, ואני יכול להניח בצד את ההתמכרות, ולחזור לחיים האמיתיים.

לפחות עד מחר בבוקר, כשהגרסה החדשה, Football Manager 2012, תסיים לרדת למחשב.
בינתיים אני קופץ לבקר דודה.