אז ראיתי את משימה בלתי אפשרית 4

סרט נחמד. באמת נהנתי. רק לא יכולתי להתעלם מהתחושה שכבר ראיתי אותו לפני כן. וזה לא יכול להיות, כי הוא סרט חדש. אבל הבנתי שכל סצנה בו הייתה כבר מתישהו בסרט אחר. ולצערי זה קורה הרבה.
אז מצאתי 10 סיטואציות קלישאתיות, שכל אחת מהן קרתה בלפחות 100 סרטים הוליוודים. וככל שיותר סיטואציות מופיעות בסרט אחד, כך הסרט הופך ליותר גרוע (ב"משימה בלתי אפשרית 4" יש 6 מהן):

• "אל תדאג, תפסתי אותך!" - שניים הולכים על קצה משהו (יכול להיות בניין, צוק, גשר או כל דבר אחר שאם נופלים ממנו מתים). אחד מהם מחליק/מועד/נופל מהקצה. אם האחד הזה הוא כוכב הסרט, אז השני שאיתו יתפוס את היד שלו בשניה האחרונה ויציל אותו ממוות בטוח. אם האחד הזה הוא רק הסיידקיק, אז לצערנו הוא ימצא את מותו באותו הרגע, ונראה אותו נופל ומתרחק מהמצלמה תוך כדי צעקה קורעת לב. במקרים מסויימים נראה אותו אחר כך בצורה של פלאשבק או חלום של הכוכב הראשי. [טריוויה חסרת חשיבות - הסרט האחרון שאבא שלי ראה בקולנוע הוא "סחרור מסוכן". גם בו הוא נרדם.]

אבא שלי לא ראה את הסוף.

• "לא לזוז, אנחנו ניפול!!!" - הגירסה המכנית של "אל תדאג, תפסתי אותך!" - כשכלי רכב כלשהו עובר תאונה בקרבה לצוק, גשר או כל דבר אחר שאם נופלים ממנו מתים, הוא תמיד יחליק עד לקצה, ואז באורח פלא הוא יעמוד בשיווי משקל מושלם באלכסון, כשכל תזוזה יכול להפר את האיזון ולהפיל אותו למטה. כמובן שאם שוכני הרכב הם הרעים, הם ימצאו את מותם (בגלל תנועה טיפשית או שאחד מהטובים פשוט יבוא וידחוף אותם). אם הטובים ימצאו את עצמם במצב הזה, הם לא ימותו (הטובים לא מתים). [טריוויה חסרת משמעות - בצילומי הסרט G.I. Joe (בעברית "כח המחץ") נהרסו 112 מכוניות.]

כולם לזוז אחורה!!!

• "משוך בספר ותראה מה קורה." - אני ממש אוהב דלתות סתרים. הן תמיד מוסוות ממש טוב, וכשמסתכלים ככה סתם על החדר אי אפשר בכלל לדמיין שיש שם, מאוחרי מדף הספרים, דלת. תמיד סיקרן אותי איך זה עובד, מכנית. אף פעם לא מראים את הצד האחורי של הספר שצריך למשוך כדי שתיפתח הדלת. אני משער שמחובר אליו חוט ובעזרת תנועת המשיכה זזה שם ידית כלשהי. בדרך כלל כשנפתחת הדלת מופיע מאחוריה מסדרון מסתורי, או אפילו מדרגות שיורדות למטה ובטח מובילות לתעלת ביוב. וככל שהסרט יותר אלים יש סיכוי גבוה יותר שהדלת המסתורית מסתירה מאחוריה מחסן נשק סודי, שהגיבור יצטרך לבחור ממנו את הרובה המועדף עליו (בדרך כלל הכי גדול).  [טריוויה חסרת משמעות - הסיבה היחידה שאני קונה ספרים היא שאולי יום אחד אני אמשוך באחד מהם ואז הקיר מאחוריו ייפתח והדירה שלי תהיה יותר גדולה. ]

משלמים ארנונה על החלק הסודי?

• "הוא על הגג! קח ימינה חזק, זה יפיל אותו." - הרעים מנסים לברוח בנסיעה מהירה. משום מה, הטוב תמיד מגיע למסקנה שהדרך הכי טובה לעצור אותם היא להיתלות על גג הרכב, ולאלתר משם. תוכנית כל כך מטומטמת שאיכשהו היא תמיד עובדת. כמובן שהרעים מנסים לזגזג ולהעיף אותו, ותוך כדי הם מנסים לירות עליו מלמטה דרך הגג ומפספסים. [טריוויה חסרת משמעות - כדי לצלם את סצנת המירדף ב-Matrix Reloaded בנו במיוחד כביש מהיר באורך 1.4 מייל. ]

הפסקה לעיל לא רלוונטית לצ'ק נוריס. הוא כן יכול להיתלות על גג של אוטו.

• "הוא הולך היום לנשף. שם נתפוס אותו." - כשצריכים לעקוב, לחטוף או אפילו להרוג אחד מהרעים (בדרך כלל את הרע הראשי), אפשר להיות בטוחים שנמצא אותו בנשף. גדול כזה, עם בגדים יפים. השיטה הכי קלה היא להכניס אשת פיתוי לנשף, עדיף עם מחשוף, שתגרום לו להגיע איתה לחדר צדדי (משימה פשוטה), ושם יהיה אפשר לשים עליו מכשיר עקיבה, לחטוף אותו לרכב שמחכה בחוץ או לגאול אותו מייסוריו. כמובן שיעזור לה מישהו שיתחזה למשתתף בנשף, וילחש לה הוראות למכשיר שאף אחד לא רואה ונמצא באוזן שלה. [טריוויה חסרת משמעות - התקציב של "דוקטור נו" היה מיליון דולר. התקציב של "קוונטום של נחמה" היה 200 מיליון דולר. ]

מחשוף כזה יספיק. אבל עדיף יותר.

• "לחתוך את החוט הצהוב או הכחול?" - שיט, הרעים הכינו פצצה. והיא הולכת להתפוצץ עוד דקה. מזל שלטובים יש במקרה מישהו במתמחה בנטרול פצצות בדקה האחרונה לפני שהן עושות בום. הבעיה היחידה היא שזה לוקח לו בדיוק 59.5 שניות, כך שהצופה התמים נאלץ להישאר בלחץ, להזיע ולעשות במכנסיים בגלל מתח עודף, במיוחד כשהשעון על גבי הפצצה (תמיד יש כזה, לא ברור למה. היה עדיף לרעים אם הם לא היו משקיעים במסך קטן שאומר לכולם מתי הפצצה תעשה בום) מראה 3....2...1... עד לאותו הרגע שהמומחה חותך את החוט הצהוב. או הכחול. [טריוויה חסרת משמעות - על כדור הארץ בוצעו כ-2000 פיצוצים אוטומים (כן, אטומים) כחלק מניסויים של מדינות עם יכולות גרעיניות (ישראל לא אחת מהן). ]

פצצה שאני בניתי, לפני כ-5 שנים. ספויילר - בסוף היא הפכה לעוגה.

• "שיט, אני בבית והוא עומד להתפוצץ! אני חייב לברוח בריצה ואז לקפוץ." - בזכות הסיטואציה הזאת הפסקתי לפחד מפיצוצים למיניהם. אני יודע בוודאות שבכל פעם שיהיה פיצוץ במקום סגור שאני נמצא בו, אני אצטרף פשוט לרוץ החוצה ולקפוץ הכי רחוק שאפשר (ברגע הקפיצה הפיצוץ תמיד הופך לגדול יותר. אולי בגלל שהקפיצה מזרימה לכיוון אחורה עוד חמצן שמזין את הפיצוץ.). כמובן שזה תקף רק לטובים (אני טוב). רעים תמיד יתפוצצו או שסתם יתברר שהם בכלל לא היו בבית. [טריוויה חסרת משמעות - ספר השיאים של גינס קבע שארנולד שוורצנגר הוא the most perfectly developed man in the history of the world. ]

אל דאגה. ג'ון סינה לא התפוצץ.

• "יש לנו מספיק זמן לברוח. נשאר רק להניע את האוטו ולנסוע מפה מהר." - חוק מרפי נכנס לפעולה תמיד כשהטובים רוצים לברוח מהרעים ברכב. הוא גורם לרכב לא להניע. לפחות בהתחלה, עד לשניה האחרונה ממש לפני שהרעים מגיעים אליהם. הרעים, מתוך תסכול, בדרך כלל יורים כמה כדורים לעבר רכבם של הטובים שברחו, ואולי שוברים להם את השמשה האחורית. [טריוויה חסרת משמעות - בסיומו של הפרק המפורסם בסיינפלד שצולם כולו במגרש חנייה, הרביעייה מוצאת את הרכב שחיפשו אחריו בכל הפרק, אבל הוא לא הניע. הקטע הזה היה לא מתוכנן, והרכב באמת לא הניע. ]

אף פעם לא הייתה סדרה שהתעסקה כל כך הרבה בחניית רכבים כמו סיינפלד.

• "מה הבעיה? לפרוץ למחשב בפנטגון? שטויות, תביא, תביא ת'מחשב." - אין דבר קל מלפרוץ למחשב מאובטח מאוד. צריך רק גאון מחשבים, עדיף עם חצ'קונים ומשקפיים, ומחשב כלשהו. לא משנה איזה. הגאון מיד יתחיל להקליד במהירות מטורפת, וכשיסתכלו על המסך יראו את הסמן של העכבר זז. עד שיגיע מסך עם סיסמא, ומייד כשהגאון יפצח אותה בקלות נסבלת הם יתחילו בהעתקה של הקבצים הסודיים, כשתמיד ל-10% האחרונים של ההעתקה יקח פי 5 יותר זמן מ-90% הראשונים. [טריוויה חסרת משמעות - בשנת 1982, האקדמיה לקולנוע פסלה את השתתפות הסרט "טרון" בקטגוריה לאוסקר על אפקטים מיוחדים מהנימוק ששימוש באינמציה ממוחשבת הוא בגדר רמאות. ]

• נשיקה בסוף.

משולש פראי. הסרט הכי טוב אי פעם.

לילה

(פסקול לפוסט:)

שוב, לילה ואני קצת שתוי. לא מספיק כדי לרצות לישון, אבל מספיק כדי לרצות לעשות משהו. ככה זה כשמתעוררים כל יום בצהריים.

יאללה, נעשה סיבוב בשכונה. ב-3 בלילה. אז מה אם חורף וקור כלבים. אמרו עיר ללא הפסקה. נראה. חיפשתי כובע גרב.

רגע, זה עדיין קור כלבים אם אפילו כלב לא היה בחוץ?

אין כלב.

מה זה, איפה כל האנשים?

עשיתי סיבוב קטן לפאבים השכונתיים. הכל סגור. לא יכול להיות. רק 3 וחצי. אף אחד לא שותה אפילו בירה בעיר הזאת? לא יכול להיות.

גם אין הומלסים. כאלה שישנים על הספסל ומתים. איפה הם ישנים בכלל? אולי בבית.

או, חתול.

אין כלב.

ישן או מת?

נסתובב עוד קצת. בית כנסת. סגור. איזה חודש עכשיו? אולי יש סליחות. מדי פעם מונית. ריקה. אין קווי לילה בחורף. פיצוציה. המוכר ישן. אני יכול לגנוב לו מסטיקים. עוד בית כנסת. סגור. אלוהים לא עובד בשעות האלה. זה קצת כמו "28 ימים אחרי". בלי זומבים.

או, מספרה.

אין ארקדי.

אני יודע! ים! בטוח יש שם תיירים משועממים, או יותר טוב, תיירות משועממות, או זקנים שבדיוק מתחילים את שחיית הבוקר שלהם כי אף אחד לא בא לבקר אותם ומשעמם להם והם הולכים לישון ב-7 בערב, ושיום אחד הים יהיה קר מדי והם ימותו מהיפותרמיה. וגם בטוח יש אנשים שהלכו לאיבוד בתוך כיכר אתרים. או כאלה שעצרו שם רק כדי לעשות פיפי.

אבל לא, גם פה אין אף אחד.

אין תיירות

נו, אז אולי בחורף העיר מפסיקה. לכמה שעות.

התייאשתי.

ישבתי בקפה ג'ו, ב-4 בבוקר, וקראתי את העיתון של אתמול.

שונא

אני מתיישב על המחשב עכשיו, ב-1:46 בלילה, מבולבל. קצת שתוי, אבל בעיקר מבולבל.

אני לא מבין כל מיני דברים, בעיקר דברים שקשורים באנשים אחרים. אני אנסה להעביר את מה שמבלבל אותי כאן בכתב (אם אי פעם היה לי freestyle, זה זה).

אני לא מבין איך זה שאני במיעוט שלא אוהב לשנוא סתם את מי ששונה ממנו. לא מבין. איך יכול להיות שהרוב שונא אוטומטית כל מי שאחר? שזה נורמלי לשנוא את כל מי ששחור יותר, או לבן יותר, או מדבר במבטא יותר, או חושב טיפה שונה, או הרבה שונה, או שר הבי-מטאל, או שר מזרחית, או פליט ממדינה שאונסים בה כל בחורה שניה (כשאת הראשונה רצחו כשהיא נולדה כי היא נקבה ונקבה זה לא טוב), או ילד של פליט ממדינה שאונסים בה כל בחורה שניה (כי הם יגדלו ויקחו לנו את כל מקומות העבודה. נמאס מכל הסודאנים האלה שתופסים לי את כל משרות ההיי-טק) , או מוסלמי יותר, או יהודי יותר, או יהודי פחות, או סתם מישהו חסר דת.

לא משנה מי אתה, כמה השפעה יש לך על מי שאתה (לדוגמא אם אתה בן 3), ומה אתה חושב, יהיה מישהו במדינה שלנו שישנא אותך. כן, אותך. ישנא באמת, לא סתם. כי אתה חרדי מניאק אוכל חינם, או שאתה עוכר ישראל וגייס חמישי, או שאתה חרא נצלן שמתחמק ממילואים, או שאתה בן זונה שמעלים מיסים ובגללך כולם משלמים יותר מיסים. לא משנה מי אתה, אתה בטוח נופל לתוך איזושהי תבנית שמישהו אחר שונא, והוא יהיה בטוח שאתה מקור כל הרשע בעולם ובלעדיך המקום הזה יהיה מקום טוב יותר. ואני לא מבין איך כולם ממהרים כל כך לשנוא.

אני הרבה פעמים מנסה למצוא איפה אני טועה. כי בסופו של דבר, הרוב צודק, לפחות ברוב הפעמים, ואם הרוב שונה ממני אז אולי אני טועה. אולי ככה צריך להיות, וזה טבעי לשנוא מישהו שהוא לא כמוך. אולי זאת הנורמה כי זה הטבע האנושי, ואני הדפוק. היפה נפש. זה שלא שונא אפילו את השכנה שלו למרות שהחתולה שלה מחרבנת לי מחוץ לדלת כבר חודש.

השבוע מלאתי טופס פרטים על עצמי באיזושהי חברה ממשלתית שמשום מה שוקלת להעסיק אותי. אחד הסעיפים בטופס היה "דת" (זה הזכיר לי טופס ויזה שמלאתי כשניסיתי להיכנס ללאוס, ואחד הסעיפים בו היה Race, ולא ידעתי מה אני אמור לשים שם אז רשמתי אפרו-אמריקאי). ידעתי מה אני אמור לכתוב שם. כנראה "יהודי". לא כי אני מרגיש יהודי, אלא יותר בגלל שאולי יש מישהו ששונא בצד השני של הטופס שלא יאהב את זה שלא כתבתי "יהודי". מצד שני, אני משתדל מאוד לא לשקר על עצמי לכל מי שמנסה להעסיק אותי (אולי בגלל זה אף אחד בינתיים לא רוצה להעסיק אותי), ולכתוב את זה שם נראה לי כמו בגידה בעקרונות שלי. אבל בסוף נשברתי, וכתבתי "יהודי?". כן, עם סימן שאלה. נקווה שאף אחד לא שם לב.

ולפני לא יודע כמה זמן, מישהו (מה קורה, אביתר?) שאל אותי על איך אני חושב שהעולם יראה בעתיד. אמרתי שנראה לי שבעוד 100 שנה, ההבדל הראשון שיהיה בולט הוא שאף אחד לא יעבוד, כי כבר יהיו מכונות שיעשו הכל בשבילנו עד לרמה שתהיה אבטלה כל כך גבוהה שיחליטו לבטל את כל הרעיון הזה של כסף, ויהיה קומוניזם שיכול להחזיק את עצמו בקלות. כולם יקבלו את כל מה שהם צריכים וכמעט אף אחד לא יצטרך לעבוד בשביל זה. אבל ההבדל היותר משמעותי יהיה תרבותי, כי כולם יהיו בערך אותו דבר. לא תהיה יותר תרבות מערבית, מזרחית, אירופאית, ברברית, או פרמטיבית משום צורה. כמו שכבר עכשיו כולם שואפים לחיות את ה-American Dream (גם מי שטוען שסולד מזה), נראה לי שבעתיד כולם יתכנסו לאותו מודל של צורת חיים, יראו ויעשו אותו דבר, והחיים יהיו בעצם פרק ארוך במיוחד של Star Trek. אבל בתקופה האחרונה אני כבר לא בטוח כל כך שזה יקרה. נראה לי שכל היתוך התרבויות הזה שקורה בכל מקום בעולם בערך, רק מוציא את הטבע האנושי החוצה, והטבע האנושי הוא כנראה לשנוא. גם במדינות אירופה לדוגמא, שהן כרגע הסמן הכי סובלני שיש, הרוב שונא את המיעוט שמגיע אליהם למדינה ואוכל שווארמה. ולפעמים נדמה לי שהדבר היחיד שמונע מרוב המדינות מלעשות למיעוט את מה שהרוב בהן רוצה הוא רק התוצאות של החוקים שהנהיגו בגרמניה לפני 70+ שנים.

וגם מפריעה לי הצביעות של הרבה אנשים שאומרים שהם חושבים כמוני, אבל בפועל חוטאים בשנאה בעצמם. לדוגמא הסלידה והשנאה האוטומטיים שאני רואה כל הזמן לדבר הזה שקוראים לו "ערסים". אני מבין את כל מי שלא מתאימה לו התלהמות, בוטות ואלימות מילולית (ופיזית, אם אתה לא נזהר), אבל מגעילה אותי ההכללה והדבקת התוויות שאני רואה על כל מי שיש לו טיפה חזות מזרחית. או גרוע מזה, מי שמעז לשמוע שיר של אייל גולן, או משה פרץ. הוא אוטומטית הופך ל"ערס". ואוטומטית הופך לפרמטיבי. ואוטומטית לא יכניסו אותו ל"יאיא". וכל זה אבל נתפס כנורמלי והגיוני אצלנו, כי אנחנו כן נכנסים ל"יאיא" ויש שם אחלה אוכלוסיה. בעעעעעעעע

ובלי ששמתי לב, כל החרא הזה הפך אותי גם לשונא. שונא את כל מי ששונא סתם. בעצם – שונא אותך. שונא אותכם. שונא את כולם. רק כי כולם שונאים. ממש שונא, ובטוח שכולם הם המקור כל הרשע ובלעדיכם המקום הזה יהיה הרבה יותר טוב.

והנה, הפכתי להיות כמו כל אלה שאני לא מבין.

איך לא הבנתי את זה לפני כן. כנראה שזה באמת הטבע האנושי. סססעמק.

Star Trek. העתיד לא יהיה כזה.

[הערת העורך: עכשיו התעוררתי ומצאתי את זה על המחשב. זוכר שכתבתי משהו, אבל לא את כל זה. זה נראה לי קצת עצבני, וכנראה זה קרה כי כתבתי את זה אחרי שחזרתי מהופעה קצת מיליטנטית של קוואמי והחלבות. השארתי את זה כמו שכתבתי. שיהיה.]

ש': "כאן?"

מיקו: ‫כן‬

ש': ‫אתה בטח תוהה מי זו‬

‫הגעתי לבלוג שלך במקרה לגמרי אתמול‬ ‫(חיפשתי משהו בגוגל על אייל ברקוביץ'.... :)‬

‫קראתי ראשית את הפוסט האחרון‬

 ‫שרק נתן דרייב לקרוא עוד‬

‫ואחרי שקראתי עוד‬ ‫הרגשתי דחף לא מוסבר‬ ‫רק לומר לך שאתה גאון.‬

  ‫ומצחיק.‬

 ‫לא קל להצחיק אותי‬

  ‫אבל שקראתי אותך‬ ‫צחקתי‬

  

  ‫צחוק אמיתי כזה.‬

  ‫זהו‬

  :)

 מיקו: ‫וואו‬

  

 ש': ‫אל תגיד לי שאתה לא יודע‬ ‫שאתה סוג של גאון‬

  ‫אתה בטוח המצחיק של החבר'ה‬

  ‫אבל יש משהו בראש שלך‬ ‫שעובד בצורה מיוחדת‬

  ‫שונה‬

  ‫גאונות כזו‬

  ‫אתה יודע שאתה מבין יותר מאחרים ‫הרבה דברים‬

  ‫אתה רואה הרבה דברים אחרת.‬

  

  ‫טוב‬

  ‫אני קצת מובך‬

  ‫נראה לי‬

 ‫לא מתאים לך‬

 מצחיק‬

  ‫קראת במקרה בלוג שאני כותב בעיקר בשביל עצמי‬

  ‫ואף אחד לא קורא אותו חוץ מחברים קרובים‬

  ‫ואיכשהו את מנחשת מה מתאים לי‬

  ‫זה מוזר‬

 ‫מחייכת‬

 ‫מניחה שאתה גם מחובר לעצמך‬

  ‫החיים מרתקים בעיני‬

  ‫בייחוד הדברים המוזרים‬

  ‫והלא צפויים‬

 ‫לא יודע מה זה להיות מחובר לעצמי‬

 ‫המפגשים האלה עם אנשים חדשים‬

  ‫גם אם זה רק משהו קצר.‬

  ‫בגלל זה לא וויתרתי‬ ‫על התחושה הזו שאמרה לי לומר את מה שהרגשתי‬

  

  ‫אז רק עברתי כאן לומר לך את דעתי..‬

  ‫זהו‬רק כעת ירד לי האסימון. אתה חושב שאני מכירה אותך????תכתוב בגוגל "אייל ברקוביץ" ב24 שעות אחרונות ותגיע לבלוג שלך‬כתבת עליו בפוסט האחרון‬כך אני הגעתי לשם.‬טוב‬

  ‫אני דווקא לא המצחיק של החבר'ה‬

  ‫ואני די בטוח שאני לא גאון‬

 ‫למרות שאני אומר את זה כל הזמן‬

  ‫אבל רק כדי להצחיק‬

  ‫וגם זה לא עובד רוב הזמן‬

  

‫אתה רואה?‬

  ‫המשפט האחרון שלך...‬

  ‫גאוני :)‬

 ‫זה לא‬

  ‫זה סתם ההומור שלי‬

  ‫אני צוחק על עצמי‬

   

‫אז מותר להמשיך לקרוא את הבלוג או שהוא רק לחברים קרובים?‬

 מותר‬

  ‫ואני מודה‬

  ‫סקרנת אותי‬ ‫עוד מקודם‬

 ‫כי את האדם הראשון שנרשם לבלוג שאני לא מכיר‬

  ‫זה לא היה אמור לקרות‬

 ‫זו הסיבה שאמרתי שאלו הדברים היפים של החיים‬

  

  ‫למרות שזה לא קרה כדי שנכיר‬ ‫נתאהב‬ ‫ונתחתן.‬

  ‫כי אני כבר נשואה.‬

‫אבל יש סיבה‬ ‫לכל דבר‬

 ‫אני לא כל כך מאמין בזה‬

  ‫אני מאמין במיקריות חסרת משמעות‬

 ‫לא היית רוצה שאנשים שאתה לא מכיר יכנסו לבלוג שלך?‬

 זה לא קטע של רוצה‬

‫אני לא רואה איך זה יעניין אחרים‬

  ‫ואני לא כותב את זה כדי לעניין אחרים‬

 ‫מעניין מאוד‬ ‫מסתבר...‬

  ‫לפחות משעשע‬

 ‫אפשר לשאול מי את?‬

  ‫בערך?‬

 ש'

  ‫ירושלים‬

  35

 ‫נשואה + 2‬

  ‫ומי אתה?‬

 ‫מיקו‬

  28

  ‫תל אביב‬

  ‫רווק + 1 שהוא אני‬

 חח‬למה אייל ברקוביץ' עניין אותך היום?‬שאלה מצויינת‬אבל התשובה פחות מעניינת‬התערבות טפשית עם חבר‬ ‫על מתי אייל חזר לארץ‬שחקן גדול‬הכי גדול‬עדיין יש לי חולצה שלו משנת 94‬וואו‬ואני הולך איתה בבית כשאני לבד ואני בטוח שאף אחד לא יבואחחח‬אתה עדיין מובטל?‬כן‬יש לך חברה?אבל ש'את נשואהאני לא כזה:)חחחטוב, אז לא...לא לאאני כזה אני כזה‬אתה בסדר(איזה מבאס זה כשאומרים לך - אתה בסדר...)

לא הייתה לי התכתבות כל כך מוזרה מאז ששאלתי את סגול 59 מאיפה קונים את הדיסק הראשון שלו והוא ענה לי עם לינק להורדה לא חוקית באינטרנט‬

 חחחחחחחח‬

  ‫גדול‬

  ‫אתה פשוט מצחיק אותי‬

  ‫לא יעזור לך כלום‬

 ‫כי את לא מכירה אותי‬

  ‫אני יורה את כל החומר המוכן שלי‬

 ‫לאורך זמן אני משעמם‬

  ‫אז אני לא אשאר לאורך זמן‬

  ‫ואין מצב שאתה משעמם‬

  ‫גם לא את עצמך נראה לי‬

 ‫את עצמי בטוח לא‬

  ‫אני בחופש כבר כמעט שנה‬

  ‫בעיקר עם עצמי‬

 איך אתם מסתדרים?‬

  ‫אתה ועצמך?‬

 ‫אני שוקל לזרוק אותי‬

  ‫כי עוד מעט ייגמר לי הכסף‬

 ‫ואני כבר לא אוכל להיות ה-suger daddy שלי‬

 ‫ומה עצמך אומר על זה?‬

 ‫לא איכפת לי‬

  ‫אני איתי בשביל הסקס‬

  ‫מקסימום נמצא מישהו אחר‬

 עדיף מישהי‬

  ‫לא?‬

 ‫כן כן‬

  ‫מישהי‬

  ‫אני תמיד נופל בזה‬

 מה פרויד‬ היה אומר?‬

   

‫בן זונה הפרויד הזה‬

  ‫כבר אי אפשר סתם להתבלבל‬

 חחח‬

 ‫נו. האחרון זה חומר מוכן? כבר השתמשת בזה??‬

 ת'אמת לא‬אבל זה יהיה מעכשיו‬

 אתה רואה?‬

  ‫וזה טוב‬

 ממש טוב‬

 רגע‬

  ‫חייבת לחזור רגע אחרת‬

 ‫אתה לא חושב שיש לך ראש מיוחד‬ ‫סלש‬ ‫שונה‬ ‫סלש‬ ‫גאוני?

 אה‬לא‬ת'אמת יש לי חברים שאני די בטוח יותר חכמים ממני‬

  ‫ושלפעמים אני מרגיש שאני לא בקצב שלהם‬

  ‫אפילו בסתם שיחה‬

‫ויש לי גם חברים שהרבה יותר מצחיקים ממני‬

‫כשאני אתחיל להציק רק תגיד לי..‬את לא מציקהסתם טועהכי את עוד לא מכירה אותיחח

אתה חושב שאני אכיר?כי כתבת "עוד לא"לא כתבת "לא מכירה"כןפרוידדדדדדדדדדדדדדשיט‬אם לא היית נשואה הייתי מציע שניפגש כבר אחרי המשפט השלישי שכתבתמה שהוא לא היהאבל אמרתי שאני נשואה רק במשפט הרביעי:)

 ‫אתה בכלל לא מאמין במקריות?‬

  ‫ושלכל דבר יש סיבה?‬

 אני מאמין רק במיקריות‬

  ‫מיקריות ממש‬

 מה זאת אומרת שלכל דבר יש סיבה?‬

 ‫מי קובע את הסיבה הזאת?‬

 ‫קראת את "הסוד"?‬

 ‫אוי לא‬

 ‫אני יודעת שתגיד אוי לא‬

 ‫אם היה לי שקל על כל פעם שנקבה אמרה לי את זה‬

 חחח‬

 ‫הייתי יכול לקנות קוקילידה‬

 חחחח‬

  

  

  ‫ב"סוד" כתוב מי קובע את הסיבה?‬

  ‫לא כתוב בסוד מי קובע.‬

  ‫יש משהו בטוח‬ ‫שאנחנו לא יודעים מהו‬

  

  ‫היקום‬ ‫מכוון‬

  ‫נותן לנו סימנים‬

  ‫צריך להקשיב לו‬

  ‫הוא מקשיב לנו אגב.‬

  ‫תנסה לבקש‬

  ‫בלי ציניות‬

  ‫בלי ספק‬ ‫תקבל.‬

 ‫ביקשתי אין ספור פעמים‬

 ‫לא קורה לך, שאתה חושב על מישהו שלא פגשת שנתיים ולמחרת אתה פוגש אותו במקרה??‬

 ‫קורה!!!!‬

 ‫איך אתה מסביר את זה?‬

  ‫מיקריות?????‬

 כן‬

  

 ‫תחשבי כמה אנשים סתם עוברים לך בראש כל יום‬

  ‫מלא‬

  ‫לפחות לי‬

  ‫ולא שמים לב לזה אפילו‬

‫לא חשבתי על זה‬

אבל כשנפגשים עם אחד מהם בטעות פתאום שמים לב לאחד מתוך המאה שחשבת עליהם‬

‫וזהו‬

  ‫מאמינים‬

  ‫אותו דבר עם מילים חדשות‬

  ‫זה קורה לי תמיד‬

  ‫אני לומד מילה חדשה‬‫ופתאום שומע אותה כל יום

 זה אחלה נושא לפוסט‬

  ‫מקריות‬

 ‫מעניין‬

 אתה יודע משהו מיקו‬

  ‫נראה לי שאתה יכול‬

  ‫לפרסם את כל שיחה הזו‬

  ‫כפוסט‬

  ‫זה יהיה הפוסט הכי נקרא‬

  ‫אפילו לי בא לקרוא אותו כעת מההתחלה..........‬

שלום, אני מיקו, ואני מכור.

זהו, זה באוויר. אמרתי את זה.
אני מכור.
לא לסמים. לא לאלכוהול (למרות שפעם חשבתי שאני כן). לא להימורים. לא לסקס. לא לאוכל. לא לפורנו (למרות שפעם חשבתי שאני כן). לקפאין אני כן מכור, אבל קפה זה זול, אז לא איכפת לי.

אני מכור ל-Football Manager.

תורידו את הפרצוף הזה מהפרצוף. 

Empire Soccer

זה התחיל לפני 15 שנים בערך. אין לי מושג איך, אבל הגיע אלי המשחק Championship Manager 2. הייתי בטוח שזה משחק כדורגל רגיל, כמו איטליה 90 או Empire Soccer (הכי טוב בעידן טרום הפיפא). בחרתי קבוצה, זרמתי עם התפריטים, שהיו מפורטים מדי אבל לא בצורה שעוררה בי חשד. הגעתי סוף סוף למשחק הראשון, ולא הבנתי מה אני לא מבין שם, אבל לא הצלחתי לשחק. המשחק כאילו התחיל, אבל לא ראיתי כלום חוץ משורת טקסט שרצה בתחתית המסך ותיארה מה קורה במשחק שאני אמור לשחק בו אבל לא מצליח. ורק בנקודה הזאת חיברתי את השם של המשחק לחוויה - Manager. מאמן. מנהל. מה שזה לא יהיה, אבל לא שחקן. משחק שלם שעושים בו את כל מה שרק אפשר בכדורגל, חוץ מלשחק כדורגל. מעניין.

בנקודה הזאת התחילה ההתמכרות.
בגרסה הראשונה בחרתי לאמן את ווסטהאם, כי אייל ברקוביץ' (ברוך הוא ברוך שמו) שיחק שם. שיחקתי המון. שזה אומר המון בהייה בטקסט, והמון דימיון.

טקסט. ודימיון.

ב-99 יצא Championship Manager 3, ושם אימנתי את ברצלונה. הייתי המאמן שם בערך 20 עונות (שאחראיות לעובדה שלא הכנתי אף פעם שיעורי בית בכיתות י"א-י"ב), כשברובן כיכבו בקבוצה פאבלו איימאר וחבייר "הארנבון" סביולה, שהספיקו לפרוש בתוך המשחק הוירטואלי שלי כשבמציאות הם היו עוד בני 19. כשברצלונה האמיתית קנתה את סביולה האמיתי ב-2001, אמרתי לכולם שאני גיליתי אותו שנתיים לפני. א-נ-י.
וכאן נכנס הדבר הכי מוזר במשחק הזה - הוא גורם למי שמשחק בו להיקשר ריגשית לשחקנים בקבוצה הוירטואלית שלו. עד היום סביולה הוא אחד השחקנים שאני הכי אוהב, ולא בגלל איך שהוא משחק כדורגל, אלא בגלל ש"קניתי" אותו עוד כשהוא היה בן 17.
אחר כך עברתי לשחק בגרסת העדכון של עונת 2001-2002. אימנתי שם את פאריז סן-ז'רמן, כנראה בגלל רונלדיניו, למשך כ-30 עונות, שאחריות באופן ישיר לממוצע הנמוך שלי בתואר הראשון ובעקיפין לעובדה ששום מוסד אקדמאי לא מסכים לקבל אותי לתואר שני.
בפעם הזאת הכי זכור לי השחקן ג'ולס ג'ילברט. חלוץ צרפתי, שנולד בשנת 2000, והגיע לקבוצה שלי בשנת 2018. כל זה קרה לי בשנת 2001. ומה שמדהים הוא שהחלוץ הזה לא קיים בשום מקום בעולם חוץ מבמשחק שלי, כי המשחק מייצר שחקנים פיקטיביים כל פעם ששחקן אמיתי פורש, עם כישורים שמבוססים על השחקן שפרש אבל עם שם רנדומלי (כך ראיתי פעם שחקן ישראלי שנוצר עם השם "מוחמד גרשון"). וזה יוצר מצב ממש מוזר - אתה נקשר לשחקן שלא קיים בכלל.
ב-2003 יצא Championship Manager 4, ושם כבר היה חידוש גדול - פתאום היה אפשר לראות את המשחק! אמנם רק בתצוגה עילית של עיגולים שזזים על רקע ירוק, אבל לפחות כבר לא צריך לדמיין.

לא צריך לדמיין!

בגרסה הזאת אימנתי שוב את ברצלונה. לא זוכר כבר למה, ולא זוכר כבר כמה, אבל אז שיחקתי פחות כי בזמן הפנוי שלי עבדתי כדי שיהיה לי כסף לקנות בירה. אבל זה לא ריפא את ההתמכרות.
כי ב-2004, עם הגיוס שלי לצבא, יצא Football Manager 2005. השם קצת שונה, אבל המשחק וההתמכרות נשארו ללא שינוי. לאט לאט, בקצת הזמן שהיה לי בסופי השבוע, לקחתי את ווסטהאם (שוב) למסע של 25 עונות מהליגה השניה ועד שהיא הפכה לקבוצה הכי גדולה בעולם, ועד שאני עברתי את פרגוסון בהיכל התהילה והפכתי למאמן הגדול בהיסטוריה. לא אני קבעתי את זה. זה היה באמת. כאילו, במשחק.

המאמן הגדול בהיסטוריה.

ב-2009, כשעברתי לתל אביב, החלטתי להתקין במחשב החדש בדירה החדש את Football Manager 2010. אימנתי את מאנצ'סטר סיטי, והעברתי איתה חודשיים של כיף שהורידו לי כל מוטיבציה לצאת מהדירה בחודשיים הראשונים שלי בתל אביב. לא הייתי צריך לצאת מהבית, כי בעולם שלי הייתי המאמן הכי גדול בעולם.
ובנקודה הזאת הבנתי, בפעם הראשונה ואחרי עשרות ימים (אם לא חודשים) מחיי, שאני מכור. לקחתי החלטה למחוק את המשחק. וחשבתי שניגמלתי.
זה החזיק שנה בערך. בסוף שבוע משעמם בטבריה החלטתי להתקין את המשחק שוב ולנסות. ובגלל שהייתי מודע יותר לבעיה שלי, היה לי תנאי - אסור לי להתקין את המשחק במחשב שלי בתל אביב, כי אסור שזה יבוא על חשבון החיים האמיתיים שלי. בטבריה, כשאני מבקר את ההורים, הרשתי לעצמי כי האלטרנטיבה היא ללכת לבקר את הדודות שלי (ויש הרבה כאלה).
אז יאללה. לקחתי את ניוקאסל, וגם כאן הסיפור חזר על עצמו, כשהעלתי את הקבוצה לפרימייר ליג, ובמשך 34 עונות הפכתי להיות המכבי תל אביב בכדורסל של הליגה האנגלית, עם 27 אליפויות. השיא, ללא ספק, היה כשהנהלת הקבוצה החליטה להקים לקבוצה איצטדיון חדש (כי הישן היה קטן מדי), והיא החליטה לקרוא לאיצטדיון החדש הזה על שם המאמן הנערץ ביותר אי פעם - אני!

Moshe Park - איצטדיון על שמי!!!!

ואז הגיע היום בבוקר - אחרי שחודשים מחיי בוזבזו לריק, ואחרי שהשגתי כל דבר אפשרי במשחק הזה, החלטתי שוב, להפסיק. אין לי יותר שום אתגר, ואני יכול להניח בצד את ההתמכרות, ולחזור לחיים האמיתיים.

לפחות עד מחר בבוקר, כשהגרסה החדשה, Football Manager 2012, תסיים לרדת למחשב.
בינתיים אני קופץ לבקר דודה.

סתירות

לא מעניין אותי מי יהיו השופטים בגרסה הישראלית של The Voice.

מעניין אותי מי הדביל שהעביר את השידור החוזר של לונדון וקירשנבאום מ-1:30 בלילה ל-00:30.

לא מעניין אותי עם מי ציון ברוך יוצא.

מעניין אותי הבגד ים שבר רפאלי לבשה בחופשה שלה באיטליה.

לא מעניין אותי איפה את לומדת.

מעניין אותי איזה עוד שאלות אני צריך לשאול כדי לגרום לך לחשוב שאת מעניינת אותי.

לא מעניין אותי כמה קלוריות יש ביוגורט עם המלא פירות, חלבה ושוקולד מריר שאני קונה בדרך לים.

מעניין אותי (אנטרפולוגית) איך זה שהבחורה הכי שמנה בחוף היא היחידה שקונה ארטיק מההוא שצועק "אני הולך".

לא מעניין אותי אייפון 5.

מעניין אותי כמה יירד המחיר של אייפון 4 אחרי שייצא אייפון 5.

לא מעניין אותי מתי נכנסת שבת.

מעניין אותי מתי יוצאת שבת, כדי לדעת מתי אני יכול לעלות על האוטובוס בחזרה לתל אביב.

לא מעניין אותי הכותל המערבי.

מעניין אותי כמה אנשים מתו בגללו.

לא מעניינת אותי העלייה במחירי המים.

מעניין אותי לדעת עוד כמה זמן הבעלים של הדירה שלי ימשיך לא לשים לב שאני לא משלם מים כבר שנתיים ואולי הוא כן.

לא מעניינת אותי טמפרטורת המים.

מעניין אותי מתי כבר לא יהיו מדוזות.

לא מעניין אותי מהי טמפרטורת החדר.

מעניין אותי לקבל את הבירה שלי הכי קר שאפשר.

לא מעניינת אותי התחזית האסטרולוגית היומית שלי.

מעניין אותי לדעת אם היום אני אפגוש אנשים חדשים.

לא מעניין אותי לקצוץ את הציפורניים בבהונות שלי.

מעניין אותי למה גרביים זה כל כך יקר.

לא מעניין אותי שאף אחד שאני מכיר לא אוהב את המוזיקה שאני שומע.

מעניין אותי להבין איך זה שאף אחד לא רוצה לבוא איתי להופעת בלוז של סגול 59.

לא מעניין אותי מתי אייל גולן פותח קופה בקיסריה.

מעניין אותי מתי לוקאץ' יופיע לקהל שהגיל הממוצע שלו גבוה מ-17.

לא מעניין אותי מה גלעד שליט יאכל בארוחה הראשונה שלו (בטח לא חומוס).

מעניין אותי איזה תמונת פרופיל הוא יבחר כשהוא יפתח פייסבוק, ואם הוא יאמין שהוא לא חולם/מת כשהוא יראה את מסי משחק כדורגל.

ומעניין אותי להבין איך אני לא עובר אף ראיון עבודה עם אנשי כח אדם.

מדוזות, הומלסים ולחטוף מכות משוטר

זה היה סתם עוד יום רביעי. בדיוק סיימתי את הפרק האחרון בעונה השניה של "עמוק באדמה". הצצתי בפייסבוק וראיתי שמתארגנת הפגנה בעיריית תל אביב נגד פינוי המאהלים, או מה שנשאר מהם, שזה בעצם רק המסכנים, ההומלסים, ובגדול, כל מי שבאמת אין לו ברירה אחרת.

מי שמכיר אותי קצת יודע שאני סובל ממחלת ה"לא איכפת לי". כל דבר שאני רוצה לעשות צריך לעבור כמה מחסומי אדישות עד שאני עושה אותו, ככה שרוב הדברים נשארים בתור רצון בלבד. במקרה הזה היה לי איכפת. למה? שאלה טובה. אני אנסה לענות.

בתחילת הקיץ היתה מתקפת מדוזות על חופי תל אביב. כמו בכל קיץ. באחד הלילות, תוך כדי זיפזופ טלוויזיה לפני השינה, נתקלתי בכתבה בשידור החוזר של רפי רשף על איך המדוזות פוגעות במערכת הקירור של תחנת הכח בחדרה. המדוזות נכנסות ביחד עם המים וסותמות שם הכל, ולכן עובדי חברת החשמל נאלצים לפנות עשרות אלפי מדוזות שנשפכות מהמערכת כדי שרשת החשמל לא תקרוס ואנשים יוכלו להמשיך להטעין אייפונים בשקט.

אחרי הכתבה התארחה באולפן אורנה בנאי, והמנחה שאל אותה, בתור פעילת זכויות בעלי חיים (או משהו כזה), מה דעתה. היא ענתה שהיא "לא מבינה למה החיה המיותרת הזאת קיימת בכלל". ואז ניסיתי לחשוב איך מישהי שחופרת על כל חתול רחוב שבטעות לא שתה חלב עם ארוחת הבוקר שלו אומרת על איזושהי חיה שהיא מיותרת, ועל סמך מה היא מבדילה בין החיות שהיא אוהבת לחיות שלא איכפת לה מהן.

המסקנה היחידה שנראתה לי הגיונית היא - איכפת לה רק מחיות חמודות.
כלב, חתול, אולי איזה קופיף קטן. ככל שיותר קל וכיף לשחק וללטף חיה מסוימת, לה (ולדומיה) יהיה איכפת יותר מכל יחס לא ראוי לאותה החיה, שזה הגיוני וטבעי, אבל נראה לי די דבילי להשוות לזה משהו שקשור לשיוויון, או זכויות, או בעלי חיים. היא פשוט מחליפה את הדובי שהיה לה בגיל 3, בחתולה.
בכל מקרה, עם התובנה הזאת, ועם העונה השניה של סדרת המופת Treme (כל מי שחושב שהוא אוהב מוזיקה, שיראה אותה), שמתי לב למשהו אחר.

Treme

ב-Treme, שמתרכזת במוזיקאים שלרובם אין כלום חוץ מכלי הנגינה שלהם, כמעט כל הדמויות המרכזיות מחפשות הכנסה מהצד בתור נגני רחוב. ואיכשהו הסדרה גרמה לי להוציא כבר בטח כמה עשרות שקלים על נגני רחוב פה בתל אביב. בכל פעם שאני רואה זקן עם גיטרה חשמלית ומגבר קטן, או (סליחה על הביטוי) רוסיה מבוגרת עם חצוצרה (שמעלה את ספירת החצוצרות הכללית שלה ל-3), אני מרגיש מחויב לתת להם את כל הכסף הקטן שיש לי באותו רגע. הסדרה גרמה לי לרחם עליהם ולהרגיש שאני מכיר אותם ואת הנסיבות שגרמו להם לצאת לנגן ברחוב. ואני לא.

וכשאני מחבר הכל - את האהדה של אנשים (בעצם בעיקר נשים) לחיות חמודות ואת האהדה שלי לנגני רחוב, אני מבין שלרוב האנשים יהיה איכפת יותר מחתולה שמייללת במסכנות ברחוב מאשר לסבא לא נקי במיוחד שמנגן על אקורדיאון. סתם, כי החתולה יותר חמודה. וזה נראה לי דפוק.

כל הבלאגן הזה הסביר (אני מקווה) למה פתאום איכפת לי שמפנים כמה הומלסים (או איך שרון חולדאי כינה אותם - "נרקומנים שמזריקים סמים ברחוב ומחרבנים בחצרות ומושכים חולדות". לא בטוח שהוא השתמש במילה 'חולדות', אבל זה היה מצחיק אם כן). אז הלכתי להפגנה.

בהפגנה הזאת הבנתי שני דברים:
1. יש אנשים שאיכפת להם מהומלסים הרבה יותר ממני.
2. המשטרה חייבת להתחיל לעשות מבחני IQ לקציני המשטרה שלה. רק כדי לסנן את המטומטמים באמת.

דני לוי. קצין משטרה שלא היה עובר סינון IQ.

שוטר לא חייב להיות גאון גדול. הוא צריך פשוט לפעול לפי נהלים ולעיתים מאוד רחוקות להפעיל שיקול דעת. הקטע היותר מסובך, שכולל חשיבה, הוא באחריות קציני המשטרה. הם צריכים להחליט מה נכון לעשות ולשלוח את השוטרים לבצע.
בהפגנה הזאת, כל ההחלטות של קציני המשטרה היו שגויות. היה מצחיק לראות (בהתחלה מהצד, אבל אחר כך כבר לא...) איך הפגנה של כמאה אנשים והתמקדה ברון חולדאי הפכה תוך שעה להפגנה של 500 נגד אלימות המשטרה, ונמשכה, במקום שעתיים במקרה הגרוע (בגלל אלה שממש ממש ממש איכפת להם מהומלסים), יותר מ-6 שעות, עם 40 עצורים! והיה עצוב להבין שהאנשים שאותם אנשים אחראים ביום יום לביטחון האישי שלנו, ושמי יודע כמה טעויות בשיקול דעת הם עושים ולמה הם גורמים.
ובמקרה הזה, ההחלטה של קציני המשטרה לעצור את מי שנראים כמו מנהיגי ההפגנה, רק "חיממה" את המפגינים וגרמה גם למי שהסתכל מהצד או השתתף בשקט (כמוני) להצטרף להפגנה בפועל, וגם הוכיחה שהמשטרה חוסמת את פייסבוק ויוטיוב לאנשיה, כי אחרת אין הסבר אחר ללמה השוטרים לא זיהו את הפרובוקטור גדי "חיפה לחיפאים, קרייתים החוצה" וילצ'רסקי, הלא הוא הסטנדאפיסט עידן מור, ועצרו גם אותו:

ומכל הבלאגן הזה שכתבתי, הדבר שאני יודע שאני אזכור מכל האירוע עד שהזיכרון שלי יפסיק להחזיק זיכרונות יותר, יהיה המבט של זידן זידן, יס"מניק חמום מוח, שניה אחרי שהוא קלט שאני מצלם אותו מרביץ לאנשים ושניה לפני שהוא מזנק עלי וקורע לי את אחת החולצות שאני הכי אוהב.

זידן זידן, שניה לפני. אני ממש אוהב את זאת בצד, שעצבנית רק בכתב.

חדי העין והדימיון יוכלו לחוות את הרגע איתי בעזרת הסרטון הזה. בערך אחרי 6 דקות: