2011 היתה שנה לא מוצלחת, לדעתי, לסרטים. לפחות יחסית לקודמות. בשנה שעברה, לדוגמא, היו המון סרטים שממש אהבתי (תציצו בתגובות למטה לרשימה). השנה היו 2. היו עוד כמה שנהנתי לראות, אבל אף אחד מהם אני לא ארצה לראות שוב בקרוב.
בכל זאת, ניסיתי לבחור את עשרת הסרטים שהכי אהבתי ב-2011. עטפתי את הרשימה עם השניים שהכי אהבתי - הראשון והאחרון. באמצע כל השאר, בלי דרוג/מספור, כי אין לזה באמת משמעות. אם תראו אחד מהם בגללי ותאהבו אותו, תגידו לי. אם לא תאהבו אז אני מעדיף לא לשמוע על זה.
בכל מקרה, הנה זה:
במשך שעתיים היה לי חיוך של דביל על הפרצוף, ולא הצלחתי להיפטר ממנו (פרס לראשון שיגיד שתמיד יש לי חיוך של דביל על הפרצוף). זה לא היה חיוך של צחוק, אלא יותר חיוך של הנאה, של המוח וגם של העין. ויזואלית אני לא זוכר סרט יפה כל כך. אחרי שראיתי אותו שקלתי לפתוח אתר שיכיל תמונות של כל הפריימים בסרט כדי שאנשים ישתמשו בהן בתור wallpaper-ים (כמו כל הרעיונות שהיו לי, לא עשיתי את זה בסוף). וגם, פאקינג אנטוניו בנדרס. הוא פשוט אדיר פה. הבנאדם חיכה 15 שנה עד שיצא לו שוב להשתתף בסרט טוב (כן, עברו כבר 15 שנה מאז "דספרדו". אני כזה זקן, כוסאומו), והוא השתתף מאז באיזה 30 סרטים, אז אני מנחש שפשוט יצא לו פוקס.
מה שהיה לי מוזר זה שבכניסה לקולנוע, אף אחד לא קרא לסרט בשמו. כולם קראו לו פשוט "החדש של אלמדובר", או אפילו סתם "אלמדובר". ובהתחשב בעובדה שאלמדובר הוא במאי עם 2 סרטים טובים ועוד איזה עשרה לא כל כך טובים, לא הבנתי איך השם שלו משך כל כך הרבה אנשים לסרט הזה. אולי בגלל השם עצמו - אלמדובר. שם מגניב, וקליט, וגורם לאנשים להרגיש יותר טוב עם עצמם.
אה, ובסרט הזה יש את סצנת הסקס הכי טובה שראיתי. יש שיגידו שזאת בכלל סצנת אונס, אבל לדעתי היא נהנתה.
קולנוע "לב" עדיין מקרין אותו. לכו לראות, בחיית.
מה הייתם עושים אם יום אחד, ככה סתם, יופיע פתאום בשמיים, ממש קרוב, כוכב זהה לכדור הארץ? והדגש הוא על מה אתם הייתם עושים. לא מה הפנטגון, או ה-FBI, או וויל סמית', או סופרמן. אתם, אנשים רגילים.
כן, איזה קטע - סרט מדע בדיוני, שהחלק הבידיוני בו הוא סתם סיפור רקע לדרמה קצת דיכאונית ואפילו פחות רומנטית. אותי זה הפתיע, כי ציפיתי לקיטצ' הוליוודי או לסרט פסאודו-אומנותי (כמו "מלנכוליה", שגם יצא השנה).
ואני שמח שהוא לא היה כזה, כי לא חסר רעיונות טובים בסרטי מדע בדיוני גרועים. **שיעול** Cowboys & Aliens **שיעול**
לפני שראיתי את הסרט הזה הייתי בטוח שבייסבול זה הספורט הכי משעמם שיש (לפני שאתם מעירים - כדורסל נשים זה לא ספורט).
ולפני שראיתי את הסרט הייתי בטוח שבראד פיט הוא השחקן שיודע הכי טוב לבחור את הסרטים שהוא משתתף בהם (לא היה לו סרט גרוע מאז "מר וגברת סמית' ", וכולנו יודעים למה הוא בחר להשתתף בו, אז זה לא נחשב).
אחרי שראיתי את "מאניבול", שני הדברים האלה עדיין לא השתנו.
סרט על משרתות שחורות עור במשפחות לבנות. איזה מזל שזה כבר לא קיים בעולם, הא?
אירן. רק לכתוב את השם הזה מפחיד אותי.
ככה זה כששנים מחנכים אותנו לפחד, כי הם ציר הרשע, והם מוסלמים, והם רוצים להרוג.
ואז בא סרט אחד (ת'אמת היו שניים, אבל השני פחות טוב), שחושף קצת את היום יום של האנשים הקטנים שם, באירן (אמא'לה, הפחיד אותי שוב). ואיזה קטע, הם די דומים לנו. אנשים רגילים כאלה, שמתגרשים, ומטפלים באבא שלהם כי הוא משותק ולא זוכר כלום, ואפילו קצת ממורמרים על מה שקורה במדינה שלהם. כמונו.
טוב, יכול להיות שאם לא הייתי מכור MMA הייתי חושב שזה סתם עוד חיקוי "רוקי". אני לא בטוח. אבל מה שבטוח, כל מי שכן אוהב MMA/UFC/שני גברים נלחמים עד שאחד כבר לא יכול להמשיך, יאהב את זה.
וגם, יש בסרט הזדמנות להציץ בטום הארדי, שניה לפני שהוא הופך לכוכב על כי בקיץ הוא יתחפש ל-Bane וינסה להרוג את באטמן בסרט שידוע כבר עכשיו שיהיה הכי טוב ב-2012.
רק מה, אל תראו את הטריילר לפני. הוא מלא ספויילרים.
סרט המשך ל...קיד וקסידי, יותר מ-40 שנה אחרי. ואני לא יודע אם זה במקרה, אבל גם העלילה מתרחשת בערך 40 שנה אחרי הסיפור ההוא (שבסוף שלו בוץ' קסידי בכלל מת, אבל מי סופר), כשבוץ' מנסה לחזור מבוליביה (שאליה הוא ברח אז) חזרה לבית, לארצות הברית.
זה כנראה הסרט הכי פחות טוב ברשימה הזאת, אבל ללא ספק עם הנופים הכי יפים. עשה לי חשק לראות את בוליביה מקרוב (במיוחד אחרי שאמרו לי שמציאות היא יותר יפה).
שני אנשים, חדר אחד, שעה וחצי, ושאלה: יש אלוהים?
אחד אומר כן (סמואל ל. ג'קסון, שאהב לצטט את אלוהים עוד ב"ספרות זולה"), אחד אומר לא (טומי לי ג'ונס, שאהב חייזרים עוד ב"גברים בשחור").
ואחד מהם השתכנע.
שמרתי מקום אחד ברשימה לבלוקבאסטר, וכמעט הכנסתי אליו את אקס-מן First Class (שהיה מעולה). אבל בחרתי בסרט השביעי (!!!) בסדרת כוכב הקופים, בעיקר כי יוצריו הצליחו להפוך דמות וירטואלית לשחקן השני הכי טוב שראיתי השנה (שני רק לבחור מהסרט שעוד שניה תגיעו אליו).
בכל זאת, ניסיתי לבחור את עשרת הסרטים שהכי אהבתי ב-2011. עטפתי את הרשימה עם השניים שהכי אהבתי - הראשון והאחרון. באמצע כל השאר, בלי דרוג/מספור, כי אין לזה באמת משמעות. אם תראו אחד מהם בגללי ותאהבו אותו, תגידו לי. אם לא תאהבו אז אני מעדיף לא לשמוע על זה.
בכל מקרה, הנה זה:
העור בו אני חי - The Skin I Live In / La Piel Que Habito
במשך שעתיים היה לי חיוך של דביל על הפרצוף, ולא הצלחתי להיפטר ממנו (פרס לראשון שיגיד שתמיד יש לי חיוך של דביל על הפרצוף). זה לא היה חיוך של צחוק, אלא יותר חיוך של הנאה, של המוח וגם של העין. ויזואלית אני לא זוכר סרט יפה כל כך. אחרי שראיתי אותו שקלתי לפתוח אתר שיכיל תמונות של כל הפריימים בסרט כדי שאנשים ישתמשו בהן בתור wallpaper-ים (כמו כל הרעיונות שהיו לי, לא עשיתי את זה בסוף). וגם, פאקינג אנטוניו בנדרס. הוא פשוט אדיר פה. הבנאדם חיכה 15 שנה עד שיצא לו שוב להשתתף בסרט טוב (כן, עברו כבר 15 שנה מאז "דספרדו". אני כזה זקן, כוסאומו), והוא השתתף מאז באיזה 30 סרטים, אז אני מנחש שפשוט יצא לו פוקס.
מה שהיה לי מוזר זה שבכניסה לקולנוע, אף אחד לא קרא לסרט בשמו. כולם קראו לו פשוט "החדש של אלמדובר", או אפילו סתם "אלמדובר". ובהתחשב בעובדה שאלמדובר הוא במאי עם 2 סרטים טובים ועוד איזה עשרה לא כל כך טובים, לא הבנתי איך השם שלו משך כל כך הרבה אנשים לסרט הזה. אולי בגלל השם עצמו - אלמדובר. שם מגניב, וקליט, וגורם לאנשים להרגיש יותר טוב עם עצמם.
אה, ובסרט הזה יש את סצנת הסקס הכי טובה שראיתי. יש שיגידו שזאת בכלל סצנת אונס, אבל לדעתי היא נהנתה.
קולנוע "לב" עדיין מקרין אותו. לכו לראות, בחיית.
עולם נוסף - Another Earth
מה הייתם עושים אם יום אחד, ככה סתם, יופיע פתאום בשמיים, ממש קרוב, כוכב זהה לכדור הארץ? והדגש הוא על מה אתם הייתם עושים. לא מה הפנטגון, או ה-FBI, או וויל סמית', או סופרמן. אתם, אנשים רגילים.
כן, איזה קטע - סרט מדע בדיוני, שהחלק הבידיוני בו הוא סתם סיפור רקע לדרמה קצת דיכאונית ואפילו פחות רומנטית. אותי זה הפתיע, כי ציפיתי לקיטצ' הוליוודי או לסרט פסאודו-אומנותי (כמו "מלנכוליה", שגם יצא השנה).
ואני שמח שהוא לא היה כזה, כי לא חסר רעיונות טובים בסרטי מדע בדיוני גרועים. **שיעול** Cowboys & Aliens **שיעול**
מאניבול - Moneyball
לפני שראיתי את הסרט הזה הייתי בטוח שבייסבול זה הספורט הכי משעמם שיש (לפני שאתם מעירים - כדורסל נשים זה לא ספורט).
ולפני שראיתי את הסרט הייתי בטוח שבראד פיט הוא השחקן שיודע הכי טוב לבחור את הסרטים שהוא משתתף בהם (לא היה לו סרט גרוע מאז "מר וגברת סמית' ", וכולנו יודעים למה הוא בחר להשתתף בו, אז זה לא נחשב).
אחרי שראיתי את "מאניבול", שני הדברים האלה עדיין לא השתנו.
העזרה - The Help
סרט על משרתות שחורות עור במשפחות לבנות. איזה מזל שזה כבר לא קיים בעולם, הא?
פרידה - A Separation
אירן. רק לכתוב את השם הזה מפחיד אותי.
ככה זה כששנים מחנכים אותנו לפחד, כי הם ציר הרשע, והם מוסלמים, והם רוצים להרוג.
ואז בא סרט אחד (ת'אמת היו שניים, אבל השני פחות טוב), שחושף קצת את היום יום של האנשים הקטנים שם, באירן (אמא'לה, הפחיד אותי שוב). ואיזה קטע, הם די דומים לנו. אנשים רגילים כאלה, שמתגרשים, ומטפלים באבא שלהם כי הוא משותק ולא זוכר כלום, ואפילו קצת ממורמרים על מה שקורה במדינה שלהם. כמונו.
לוחם - Warrior
טוב, יכול להיות שאם לא הייתי מכור MMA הייתי חושב שזה סתם עוד חיקוי "רוקי". אני לא בטוח. אבל מה שבטוח, כל מי שכן אוהב MMA/UFC/שני גברים נלחמים עד שאחד כבר לא יכול להמשיך, יאהב את זה.
וגם, יש בסרט הזדמנות להציץ בטום הארדי, שניה לפני שהוא הופך לכוכב על כי בקיץ הוא יתחפש ל-Bane וינסה להרוג את באטמן בסרט שידוע כבר עכשיו שיהיה הכי טוב ב-2012.
רק מה, אל תראו את הטריילר לפני. הוא מלא ספויילרים.
בלאקת'ורן - Blackthorn
סרט המשך ל...קיד וקסידי, יותר מ-40 שנה אחרי. ואני לא יודע אם זה במקרה, אבל גם העלילה מתרחשת בערך 40 שנה אחרי הסיפור ההוא (שבסוף שלו בוץ' קסידי בכלל מת, אבל מי סופר), כשבוץ' מנסה לחזור מבוליביה (שאליה הוא ברח אז) חזרה לבית, לארצות הברית.
זה כנראה הסרט הכי פחות טוב ברשימה הזאת, אבל ללא ספק עם הנופים הכי יפים. עשה לי חשק לראות את בוליביה מקרוב (במיוחד אחרי שאמרו לי שמציאות היא יותר יפה).
סנסט לימיטד - The Sunset Limited
שני אנשים, חדר אחד, שעה וחצי, ושאלה: יש אלוהים?
אחד אומר כן (סמואל ל. ג'קסון, שאהב לצטט את אלוהים עוד ב"ספרות זולה"), אחד אומר לא (טומי לי ג'ונס, שאהב חייזרים עוד ב"גברים בשחור").
ואחד מהם השתכנע.
כוכב הקופים: המרד - The Rise of the Planet of the Apes
שמרתי מקום אחד ברשימה לבלוקבאסטר, וכמעט הכנסתי אליו את אקס-מן First Class (שהיה מעולה). אבל בחרתי בסרט השביעי (!!!) בסדרת כוכב הקופים, בעיקר כי יוצריו הצליחו להפוך דמות וירטואלית לשחקן השני הכי טוב שראיתי השנה (שני רק לבחור מהסרט שעוד שניה תגיעו אליו).
50/50
סרטן.
משום מה, יחסית לדבר שהורג הכי הרבה אנשים, אין כל כך התעסקות בסרטן במדיה הפופולרית. אני לא יודע אם זה ככה כי מפחדים להתעסק עם זה (כמו שתמיד אומרים בחדשות "מחלה קשה" במקום להגיד פשוט סרטן, כאילו זה מדבק), או שסתם קשה לשווק את זה. הדוגמא הכי קרובה שאני זוכר היא בסדרה Breaking Bad, ושם עטפו את הסרטן עם קומדיה ומתח.
כאן לא.
אם הבחור בתמונה מוכר לכם, אז זה כנראה כי הוא שיחק את הילד בסדרה "מפגשים מהסוג האישי" (יש לו גם שם - ג'וסף גורדון-לוויט), והוא פשוט עושה את הסרט. אני לא זוכר שחקן, במיוחד בגילו, שלוקח דמות ומגלם אותה בכל כך הרבה טיבעיות, ברמה שזה היה כבר חשוד (אולי יש לו במציאות סרטן!).
למרות שצחקתי המון בסרט הזה, לקראת הסוף קרה לי משהו מוזר. הרגשתי גירוד מוזר שהתחיל מהעין וירד לכיוון הלחיים, וכשהוא הגיע לפה הרגשתי שהוא קצת מלוח. זה הפחיד אותי לשניה אז בדקתי באינטרנט מה זה יכול להיות (לך תדע, אולי סרטן). מצאתי אתר שכתב שהסימפטומים האלה מעידים בדרך כלל שזאת היתה דמעה. נשמע לי מוזר. זה אף פעם לא קרה לי לפני, אז אני בנתיים לא כל כך מאמין להם (כולם יכולים לכתוב מה שהם רוצים באינטרנט הזה).
משום מה, יחסית לדבר שהורג הכי הרבה אנשים, אין כל כך התעסקות בסרטן במדיה הפופולרית. אני לא יודע אם זה ככה כי מפחדים להתעסק עם זה (כמו שתמיד אומרים בחדשות "מחלה קשה" במקום להגיד פשוט סרטן, כאילו זה מדבק), או שסתם קשה לשווק את זה. הדוגמא הכי קרובה שאני זוכר היא בסדרה Breaking Bad, ושם עטפו את הסרטן עם קומדיה ומתח.
כאן לא.
אם הבחור בתמונה מוכר לכם, אז זה כנראה כי הוא שיחק את הילד בסדרה "מפגשים מהסוג האישי" (יש לו גם שם - ג'וסף גורדון-לוויט), והוא פשוט עושה את הסרט. אני לא זוכר שחקן, במיוחד בגילו, שלוקח דמות ומגלם אותה בכל כך הרבה טיבעיות, ברמה שזה היה כבר חשוד (אולי יש לו במציאות סרטן!).
למרות שצחקתי המון בסרט הזה, לקראת הסוף קרה לי משהו מוזר. הרגשתי גירוד מוזר שהתחיל מהעין וירד לכיוון הלחיים, וכשהוא הגיע לפה הרגשתי שהוא קצת מלוח. זה הפחיד אותי לשניה אז בדקתי באינטרנט מה זה יכול להיות (לך תדע, אולי סרטן). מצאתי אתר שכתב שהסימפטומים האלה מעידים בדרך כלל שזאת היתה דמעה. נשמע לי מוזר. זה אף פעם לא קרה לי לפני, אז אני בנתיים לא כל כך מאמין להם (כולם יכולים לכתוב מה שהם רוצים באינטרנט הזה).
4 תגובות:
היו עוד כמה סרטים שנהנתי מהם והיו מועמדים להיכנס לרשימה הזאת. אולי תהנו גם אתם מהם:
דרייב (שהיה מגניב ומלוטש, אבל קשה לי עם ראיין גוסלינג האנמי), חצות בפריס (של וודי אלן שבבקשה שלא ימות בקרוב), Headhunters (שהיה סרט המתח ההוליוודי הכי טוב השנה, והוא בכלל נורווגי), Trollhunter (שגם הוא נורווגי!), The Guard (הכי מצחיק השנה), Margin Call (שלימד אותי קצת על המשבר הכלכלי. אבל רק קצת).
והיו עוד כמה, אבל אלה הטובים.
אה, ו-2010 היתה שנה הרבה יותר טובה, כי היה בה (לדוגמא)את "ברבור שחור", "ביוטיפול", "התחלה", שאטר איילנד", "סנה", "Incendies", "Tropa De Elite 2", "הילדים בסדר", "Exit Through the Gift Shop" ועוד מלא ממש טובים.
ויצאתי אחושלוקי גייז בפסקה האחרונה.
כן, חצות בפריז חייב אבל חייב להכנס לרשימה. למרות שקראתי שסרטו האחרון על רומא, ממש מאכזב. גם את ויקי כריסטינה לא ממש אהבתי, מה הביג דיל בסרט הזה? אבל חצות בפריז.. היה בו משהו כ"כ מיוחד וכיפי. חוץ מזה, אם Margin Call לימד אותך על המשבר הכלכלי, אז חצות בפריז לימד את כולנו היסטוריה. :)
הוסף רשומת תגובה