17 במרץ 2012

קו 23

הקו הזה לא לוקח אותי לשום מקום מועיל. לא יודע למה עליתי עליו. כנראה בגלל הגשם.
התישבתי בספסל האחורי וניסיתי להבין איפה אני אמור לרדת.


"שלום."
מה? מי זאת?
"שלום."
או איך שאמרתי לעצמי בראש - שלוווום, אחות!
"אני יכולה לשבת?"
ברור.
"ברור."
"ואני יכולה לשאול אותך כמה שאלות לסקר?"
ידעתי שיש קץ'.
"בסדר. אין לי משהו אחר לעשות."
"זה יהיה קצר. מבטיחה."
זה בדרך כלל מה שאני מבטיח.
"יש לך עד הסנטר." (בדיעבד הקו בכלל לא הגיע לסנטר. אבל בסדר, זה לא שאני ממהר לאנשהו)
היא שלפה דף.
"טוב, נתחיל. קודם כל - זכר. את זה אני מנחשת לבד."
היא הקיפה.
"מגורים?"
"תל אביב".
"תל אביב. אחלה. קבוצת גיל.. 30 עד 35?"
היא כבר התחילה להקיף עוד לפני שהספקתי לענות.
"הממ, לא."
"אז...?"
היא אשכרה התלבטה לאיזה כיוון לתקן. שלוש מילים - Just For Men.
"25-30".
"אוקיי. עכשיו לחלק היותר מעניין: איזה תכונה שלך הכי היית רוצה לשפר?"
אה. אז זה סקר כזה. ברור שאני לא הולך לענות עליו ברצינות.
"הייתי רוצה להיות יותר גמיש. גמיש פיזית. אבל בלי לעשות יוגה."
היא היתה אמורה לבקש ממני לענות ברצינות. אבל לא, היא כתבה את זה.
"בסדר גמור. אם היית יכול לבקש משהו, כל דבר, מה זה היה?"
פה כבר התחלתי להרגיש שהסקר הזה קצת מוזר. הלכתי לכיוון מלכת היופי.
"שלום עולמי."
"באמת?"
"באמת. העולם יהיה מקום יותר טוב אם יהיה שלום עולמי."
מודה שלא חשבתי על המשפט המטומטם הזה באותו רגע, אלא בשיחה על טקס מלכת היופי שבוע לפני כן.
"מצויין. שאלה אחרונה: מי המודל לחיקוי שלך?"
זה קל.
"מספר 9, אייל ברקוביץ'."
היא כתבה גם את זה. עם ה'מספר 9'. כאן כבר הייתי בטוח שמשהו לא בסדר אצלה, אבל לא הצלחתי להצביע על בדיוק מה.
"יופי. זהו. לא היה נורא, נכון?"
נורא? זה הדבר הכי מעניין שקרה לי היום.
"תגידי, אפשר לשאול מה המטרה של הסקר?"
"בטח. אנחנו רוצים לשנות את העולם, אז אנחנו בודקים מה מפריע לאנשים בחיים, ומה השאיפות שלהם, ואחר כך אנחנו נשנה את מה שצריך."
WTF?? ניסיתי להישאר קול.
"יומרני קצת, לא? מי זה 'אנחנו'?"
"אה. אני מהמרכז לסיינטולוגיה."

פה הייתי צריך כמה שניות לחשוב. לא רציתי לצאת חרא מתנשא כמו שאני בדרך כלל יוצא עם אנשים מאמינים בשיחות על דת (אבל ככה יוצא תמיד משום מה. אולי אני חרא מתנשא).
ניסיתי מהר לסדר לעצמי בראש את כל מה שאני יודע על הסיינטלוגיה, שזה לא הרבה:
  • מייסד הדת הוא סופר מדע בידיוני שאמר (על פי מקורות זרים) "אתה לא תתעשר מלכתוב ספרות מדע בדיוני. אם אתה רוצה להתעשר - תמציא דת!"
  • הם מאמינים שהיסטורית האדם על כדור הארץ התחילה עם דיקטטור גאלקטי שלפני 75 מיליון שנה הביא כמה מיליארדי אנשים לכאן ואז הפציץ אותם עם פצצות מיימן. אנחנו צאצאים של השורדים.
  • כל "מאמין" צריך לשלם סכום מסויים כדי להשתתף בקורסים שמקדמים את ה"level" שלו. קצת כמו World of Warcraft, רק שאתה משלם בכסף ולא בחיים שלך.
  • טום קרוז הוא סיינטולוג. וגמד.
הוא בטח טס עם קרוז קונטרול. הבנתם? "קורז קונטרול" חחחחחחחחח :))))

כאמור, אני לא יודע הרבה. אבל עם זה ניסיתי להמשיך.
"איך בדיוק אתם הולכים לשנות?"
"צעד צעד. קודם כל נתקוף את הבעיות שמפריעות לרוב האנשים, שאגב, תתפלא, אבל לחלק גדול מהאנשים הכי מפריעות בעיות זוגיות."
ניסיתי להמשיך להראות רציני. זה היה ממש קשה.
"כאילו, אצל נשים בעיות מציאת חתן ואצל גברים בעיות אין אונות?"
היא צחקה. מדהים שרק עכשיו.
"אבל איך? איך תגרמי לשלום עולמי לדוגמא?"
"אין לי תשובה לזה עכשיו, ככה סתם. אנחנו עושים עבודה רצינית. אולי אם תגיע אלינו לשמוע קצת זה יהיה קצת יותר ברור."
"לא חושב. לא נראה לי ששלום עולמי יגיע מאיזושהי דת שלא קוראים לה 'בודהיזם'."
"תתפלא. אתה באמת צריך להגיע. נראה לי שתתחבר לזה."
רציתי לשאול אם יש כוסיות, אבל שמתי לב עוד קודם לזקנה שישבה לפנינו והקשיבה.
"וכמה התענוג יעלה לי?"
"כלום. אתה יכול להגיע לקורס מתי שתרצה."
אני לא נופל בפח זה.
"אה, אז זה כמו סמים. פעם ראשונה חינם."
לשניה הסיחה את דעתי השאלה למה עם זונות זה לא חינם בפעם הראשונה (ככה סיפרו לי), וכששמתי לב לשינוי בהבעת הפנים שלה כבר היה מאוחר מידי.
"אני רואה שאתה לוקח את זה לכיוון שלילי. טוב, תודה רבה לך על הזמן."
היא צילצלה בפעמון וקמה.

ססעמק, שוב יצאתי חרא מתנשא.
מזל שלא איכפת לי.

11 במרץ 2012

"תמיד יורד גשם בפורים"

נכון?
בעצם השנה לא ירד גשם. מוזר. כי תמיד יורד.
רגע - עכשיו, כשלא ירד גשם, עדיין אפשר להגיד "תמיד יורד גשם בפורים"? זה בכלל משנה?
נראה לי שלא. זה מהמשפטים האלה, שלא משנה מה קורה במציאות אנשים ימשיכו להגיד אותם.


"תמיד חם ביום כיפור."

אני עצלן מדי כדי לבדוק באמת, אבל יש לי תחושה שברוב השנים לא יורד גשם בפורים. בעיקר כי הוא נופל בדרך כלל במרץ ואנחנו חיים במדבר. אבל מספיק שפעם ב-5 שנים כן יורד והורס למישהו את התחפושת, וזהו, אותו מישהו יזכור תמיד שירד לו גשם בפורים. והשיוך הזה של אירוע שקורה בתאריך מסויים מקשר את האירוע לתאריך, סתם כי זה משהו שזוכרים.

זה דומה לעוד כל מיני דברים.
נגיד, כשאני לומד מילה חדשה (בדרך כלל באנגלית, אבל לפעמים גם בעברית), אני פתאום שומע או קורא אותה בהמון מקומות, ואני לא מבין איך לא הכרתי אותה לפני. ואז זה דועך, כי היא מפסיקה להיות מילה חדשה ואני כבר לא שם לב אליה.

או שאולי זה קשור לחוקי מרפי.

מרפי
אף פעם לא האמנתי בהם.
בבסיס של חוקי מרפי יש את "אם משהו יכול להשתבש, הוא ישתבש." ואף אחד לא שם לב שזה חרטא. רוב הדברים לא משתבשים, אבל לא שמים לב לזה בכלל, כי את כל תשומת הלב תופס מה שמשתבש.
וזה עוד בסדר כשזה נשאר תחת המטרייה של חוקי מרפי, כי למרפי אין בקשות מיוחדות ממי שמאמין בחוקים שלו. אבל הכל משתנה כשאת החוקים האלה קובע מישהו שקוראים לו אלוהים. כי לאלוהים יש דרישות. והרבה.

"אלוהים גדול."

אתמול ראיתי את "The Grey".


סרט די מעפן במסווה של סרט עם מוסר השכל ותובנה על המין האנושי (כשבפועל הוא סרט קיטצ'י להחריד עם צילום ובימוי די טובים). אחרי שמתרסק המטוס (אופס, ספויילר), כשהניצולים מנסים להבין למה דווקא הם ניצלו וכל השאר מתו, מיד קם מי ששיבח את האלוהים שלו על העובדה שהוא עדיין חי. וכנראה נורא קל במקרה שלו לחשוב ככה. לפני שהיה לי זמן לחשוב על זה, היה את מי שאמר לו שוואלה, טוב שהוא חי, אבל 10 מטר ממנו יש 20 גופות של אנשים שמתו, וכנראה שהם לא נמצאים עכשיו בכניסה לגן-עדן, ליד המוסך להתקנת כנפיים. אבל כנראה שאתה חי מתי שאתה לא אמור להיות, 20 גופות זה משהו שאפשר להתעלם ממנו.

מה כל זה אומר?
לא יודע. אבל מחר אמור לרדת גשם.