מנוע אי-סבירות

אני קורא עכשיו את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה".

כן, רק עכשיו. אני, שראיתי כל סרט מדע בדיוני שקיים (כולל הגרועים. *שיעול*Episode 1*שיעול*), שראיתי את כל פרקי "מסע בין כוכבים" כולל כל סדרות הבת שלה (חוץ מ"וויאג'ר", שנמצאת במקום הבא בתור הסדרות שלי, מיד כשאני מסיים את "עמוק באדמה") ויודע מילים בסיסיות בקלינגונית, שקראתי (כמעט) את כל הספרים של אסימוב, לא מצאתי לנכון, עד עכשיו, לקרוא את "מדריך הטרמפיסט".

הוא הגיע אלי די במקרה, באי קו סאמוי שבתאילנד.

קטע קריטי שחזר על עצמו כמה פעמים במהלך הטיול שלי במזרח הגיע כל פעם שעמדתי לסיים ספר - בחירת הספר הבא. קריטי, כי להידפק במקום שאין בו כלום עם ספר דפוק זה דפק.

היתה לי שיטה מאוד מסודרת לבחירת ספר בכל פעם שנכנסתי לחנות ספרים. זה הלך בערך ככה:

1. לבחור 10 ספרים מהחנות, לפי הכרות קודמת או עיצוב הכריכה. אם כתוב למעלה גם משהו בסגנון של International Best Seller, אז גם.
2. לצייר מפה של החנות ממבט עילי.
3. לרשום בצד את 10 הספרים הנבחרים, ולסמן במפה היכן הם נמצאים.
4. ללכת לקפה אינטרנט הקרוב, ולקרוא ביקורות על כל הספרים.
5. למחוק את כל הספרים עם הביקורות הבינוניות/גרועות.
6. לבחור ספר אחד מתוך אלה עם הביקורות הטובות, בעיקר לפי מצב רוח או עיצוב הכריכה.
7. לחזור לחנות, ובעזרת המפה למצוא את הספר הנבחר ולקנות/להחליף אותו.

דוגמא למימוש בחירת ספר. במקרה הזה לקחתי 2.

במקרה של "המדריך", לא הייתי זקוק לכל התהליך הזה. לקחתי אותו מיד כשראיתי אותו (220 באט). באותה חנות הספרים ראיתי  גם את "החוף", ובגלל שהייתי גאוגרפית די קרוב לחוף מהספר החלטתי לקרוא אותו ולדחות את "המדריך" לפעם אחרת. הפעם האחרת הזו הגיעה החודש.
אני בטח לא מחדש לכל מי שקרא אותו (אולי אפילו צוחקים עלי קצת. "טוב שהוא נזכר. בטח בשבוע הבא הוא יראה את 'הסנדק' וישמע את OK Computer"). מה לעשות, תחביב הקריאה שלי התחדש רק השנה, אחרי שזנחתי אותו מכיתה ג' בערך, כשמאז קראתי רק אוטוביוגרפיות של מתאבקים (כן. אוטוביוגרפיות של מתאבקים).

אוטוביוגרפיות של מתאבקים.

אז כצפוי, אהבתי בו את ההומור, ואת הדימיון הבאמת מדהים, בכל קנה מידה (הוא פחות או יותר חזה את כל הקינדלים וה-E-Reader-ים למינהם, ואת וויקיפדיה, ובטח עוד מלא דברים שפיספסתי). אבל הכי אהבתי את המשפטים שהייתי צריך לקרוא שוב כדי להבין. ואז לקרוא שוב כדי לבדוק מה דפוק אצלי ומה אני מפספס במשפט הזה. ואז לקרוא שוב כדי לצחוק. על עצמי.


דוגמה למשפט כזה:

On top of the cliffs stood a reception committee.
It consisted in large part of the engineers and researchers who had built the Heart of Gold - mostly humanoid, but here and there were a few reptiloid atomineers, two or three green slyph-like maximegalacticans, an octopoid physucturalist or two and a Hooloovoo (a Hooloovoo is a super-intelligent shade of the color blue).

כשקראתי את השורה האחרונה אמרתי בקול "מה..?"

עוד דוגמה:

After a fairly shaky start to the day, Arthur's mind was beginning to reassemble itself from the shellshocked fragments the previous day had left him with. He had found a Nutri-Matic machine which had provided him with a plastic cup filled with a liquid that was almost, but not quite, entirely unlike tea.

השורה הזאת ממש בילבלה אותי, וגרמה לי משום מה לרצות מיץ גזר.