השבוע מישהו אמר לי "מיקו, קראתי את המייל שלך. זה מייל של חולי נפש."
חייכתי, כי אני תמיד שמח אם אני מקבל תגובה כזו, או משהו אחר בסגנון ("אתה דביל", "אתה פשוט דפוק", "אתה צריך עזרה. באמת. מישהו מקצועי."). אבל הפעם לא ידעתי על מה הוא מדבר. זה התבהר כשהוא המשיך – "זה המייל שחרור הכי דפוק שראיתי. בבקשה תגיד שלא באמת ישבת וספרת כמה מיילים שלחת לאנשים." עכשיו כבר חייכתי ממש, כי במקרה הזה בכלל לא כיוונתי לתגובה הזאת. זה היה אחד המיילים היותר רציניים ששלחתי אי פעם. וזה גם היה לפני חצי שנה כבר, מה כבר כתבתי שם שגרם לו עכשיו להגיב אליו בצורה כזאת??
מצאתי את המייל המודפס במגירה. זה הדבר (הפיזי) היחיד שלקחתי משנות השרות שלי (חוץ מהמדים. הם פה איפשהו). הוא הלך ככה:
"
זה ארוך. מתנצל מראש.
וגם שגיאה אם יהיו סליחות כתיב. אני קצת דיסלקט.
סטטיסטיקה יבשה:
בכמעט 6 שנים במא"ב/מל"א הספקתי לעבור דרך:
- 5 מפקדי יחידות: זאב, רוני, יריב, אבירם ואורי.למדתי מהם קצת. בעצם למדתי בעיקר מהטעויות שלהם. למדתי מה אסור להגיד מול קהל גדול כדי לא להשמע מגוחך (לדוגמא לא לטעות בשם של המצטיין התקופתי). ועל זה שאסור לשקר למישהו שאחר כך אתה תלוי בתפקוד שלו (ככה סתם כן מותר לשקר). ואולי גם לא לצעוק על מישהו שנסע במהירות 100 קמ"ש בזמן שאתה באופק קבוע נוהג על מינימום 140 קמ"ש תוך כדי חניה ברוורס.
- 6 מפקדי גפים: דגנית, שהם, רועי, לי, אייל ואפשר לספור גם את רענן.מהם כבר למדתי הרבה. בעיקר מרועי ורענן, שני המפקדים היחידים שראיתי שהתייחסו לאנשים כמו לאנשים, ולא כמו לחיילים. ובגלל זה לא תמצאו כמעט אף אחד שיגיד עליהם מילה רעה.
- 7 ראשי צוותים: דודיק, ג'רסי, גבי רוזיק, גאריק, בונדרין, ניר ו-ורדית. והיתה אפילו שנה באמצע בלי ראש צוות. ברשימה הזו כבר אפשר למצוא אפילו חברים. אני רק מקווה שלא עשיתי להם את החיים קשים מול הבוסים, בתקופות הפחות טובות שלי.
- 14 חברים לצוות: פיימן, פוזי, אורית שחם, מוהנא ("אני צריך להעביר דחוף חגורה לקריה") אבו-טריף, אלונה, איתן "תגיד לי" שורץ, בונדרין, אפללו, ולדיק, פרג', אילן, ורדית, נתי ואביתר.
תוך כדי שכתבתי את השמות נזכרתי במקרה שאני ומוהנא שיחקנו באחד הערבים ביחידה כדורגל, בתוך הגף. ואז פגעתי עם הכדור במחשב של אורית שחם וכיביתי אותו. כמובן שהיה שם המון מידע לא שמור, ולמחרת בבוקר הלכתי לזרוק את הזבל במשך שעתיים כדי לא להיות בגף בזמן שהיא עצבנית.
בסופו של דבר ביליתי 5 שנים ו-11 חודשים במא"ב/מל"א.
מתוכם הייתי חודשיים בגימלים, חודשיים בחל"ת במרכז אמריקה (מומלץ), חודשיים באבט"שים/התנתקות, חודשיים של עבודה על סרטים שונים ומשונים, חודשיים של עבודה על 'ערב 25 שנה למא"ב', חודשיים באיסלנד/רומניה, חודשיים שהגוף שלי לא עבד בהם בגלל שהמיזוג בבנין ברק לא פעל, חודשיים בלענות על מיילים על חולצת הריצה של אופק.
ולכל זה אפשר לחבר את כל הזמן שביליתי בשתיית קפה, בלאכול בחוץ, בלארגן שטיפות דרגה (בעיקר של מקסים), בכתיבת מיילים מטומטמים בכוונה כתגובה למיילים מטומטמים בטעות, בשיחות מסדרון עם אלעזר, בשיחות מסדרון עם כל שאר האנשים ביחידה, בלבמ"מ את גיל הופמן, בלחשוב על תגובות למיילים של מתן גולדשמידט (היחיד שהצליח מדי פעם לנצח אותי בהשפלות במייל. כל השאר הובסו באופן קבוע), בכתיבה בפולדרים (493 פוסטים. מי שלא יודע מה זה שישאל את אדם), במשחקי סטנגה שהסתיימו בספלים שבורים ולפעמים ברוני רוזן שבורה, בצילום בובות בתנוחות מענינות, בניסיונות העלאת מעבדה, במשחקי כדורגל שבועיים, בתורנויות, בתדריכים לתורניות, במשפטים על תדריכים לתורנויות שלא הלכתי אליהם, בנסיעות לתל השומר, בתור למרפאה, בהאזנה לסיפורי אהוד, בשירותים, בחיפוש עיתון לשירותים, בבחירת שיר ב-iPod, בהעמדת פנים כאילו אני עובד בזמן שסתם שמעתי מוזיקה ב-iPod, בשיחות על דת, בשיחות על סרטים, בשיחות על מוזיקה, בניסיונות החדרת דברים לפה של אושרי בזמן שהיא ישנה (זה ציטוט, אני יודע), בהאזנה לאיתן שורץ בזמן שהוא גורם לכל חברה במשק לתת לו מינימום דירה + רכב כפיצוי על זה שהוא לא זוכר על איך לוחצים על השלט של הטלויזיה, בהתכתבויות מסנג'ר עם ג'ני ו... יש עוד מיליון, אני אפסיק כאן.
אה, וזה עוד בלי הפרוייקטים: IMDF, "יורדים בגדול", "ליגת מו"מ", "ליגת רואה נסתרות", "שעשועון המונדיאל", "זהה את השיר", "לי זה לא יקרה" ובטוח יש עוד.
כשאני רואה את כל זמן אני מתחיל לתהות כמה בעצם עבדתי פה.
נו, טוב.
כמה רעיונות לשיפור היחידה:
- לקבוע חובת השתתפות באיזושהי פעילות ספורטיבית בשבוע (לא חייב כדורגל. אבל מומלץ), כדי שנפסיק לפתח, בנוסף לבלוקי תוכנה אוויוניים, גם בטטות.
- להעביר את פיתוח כלי ה-ICD לאיזושהי יחידה ב-180 (בסדר, בסדר. לשעבר). הם יודעים לעשות את זה. 10 השנים האחרונות הוכיחו שאנחנו (מא"ב) לא.
- לעשות כבר משהו עם תוכניות ההכשרה והגמו"שים. כל מי שהגיע ליחידה מחזור או שניים אחרי מקבל 1000 שקל פחות ממני במשכורת, מבלי שעשיתי שום דבר שהוא לא עשה (ואולי אפילו להפך).
- לקבוע תקופת צינון למפקדים חדשים עד שיוכלו להנביט שימוש בתוכנות חדשות, רק כי הם רוצים להשאיר חותם כשהם מגיעים ליחידה. נכוונו עם זה מספיק (רק נזכיר את "ברקת" – כלי נוראי ש"מנהל" מצגות נוראיות, ואת Drequisite Pro – כלי נוראי ש"מנהל" מסמכים נוראיים, וגם את סביבת המסמכים – כלי נוראי ש"מנהל" הערות במסמכים (!!!) ומונע מחיילים שמקבלים הערה טיפשית במיוחד במסמך שכתבו למחוק אותה ולהמשיך לעשות את מה שחשוב).
- להתחיל להגיד שלום לזאת שמנקה לנו את השירותים.
- ולהגיד לה באותה הזדמנות שלא תזרוק את העיתון.
- ואם כבר, לשפץ כבר את השירותים בקומה ג'. כדי שתהיה לה סביבת עבודה יותר נעימה.
- להקים בנין אלטרנטיבי, שישמש כבנין היחידה כשבאים רלצ"דים של מדינות אחרות לביקור. הבנין הזה יהיה תמיד נקי ולא יהיה בו אף אחד. ככה נמנע את האיסור להסתובב במסדרונות בכל פה שיהיה ביקור כזה (שחס וחלילה לא יראו שיש פה חיילים), את מסדרי הניקיון חסרי התועלת (כן, לנקות אבק מעל הדלת זה ממש חשוב לפני שמגיע רלצ"ד רומניה), ואת התור לשירותים שיש לפני ואחרי כל ביקור.
- לתת אופק שירות לנגדים וקא"בים. מצחיק/עצוב שתותחים שרוצים להישאר פה, משוחררים כי הם אף פעם לא יצאו לקורס קצינים.
- לשבור את הממטרות בבסיס, כי לא משנה כמה מיילים אני אשלח על זה שהן משקות את המדרכה והכביש ולא את הדשא, אף אחד לא יעשה שום דבר.
- לתקן את אזעקות השריפה שמצפצפות ככה סתם, מבלי שתהיה שריפה. הרי ברור שמתישהו יהיה "זאב זאב" וכולכם תישרפו. ואז יגידו שהיה מחדל, וצריך להקים גף כיבוי אווירי, ויבזבזו על זה המון תקציבים וזמן, כשאת הכל היה אפשר למנוע לפני כן. אז הנה, אני מתריע מראש (זה בטוח פוטר אותי מאשמה עתידית).
- לבקש מבעלי תפקידים אחרים בבסיס לשלוח פתגם שבועי, מלבד רב הבסיס. הייתי רוצה לשמוע פתגמים מקצינת החינוך, מהמש"קיות ת"ש, ו(במיוחד) מאסלים אסלים.
- להגדיר שלכל אחד מגיעה חל"ת בין החובה לקבע. אפשר להגביל את זה בזמן, לדוגמא חודשיים, אבל לתת לכל אחד את הזכות להתאוורר. אני מודה – אם לא הייתי יוצא לחל"ת של חודשיים יש סיכוי שלא הייתי מחזיק מעמד על הסוף.
- לכתוב פקודת מטכ"ל שתחייב את פרג' לתת לי את שלושת החומוסים שהוא חייב לי.
- ובכלל, צריך לדעתי לבחור את 10 האנשים הכי טובים במא"ב, לתת להם פי 5 יותר כסף כדי שישארו פה ולפטר את כל השאר (כולל אותי, אבל כבר מאוחר מדי לזה).
סטטיסטיקה למתקדמים:
סתם מתוך סקרנות אישית, חיפשתי למי שלחתי הכי הרבה מיילים בתקופה הזאת. הממצאים מעניינים:
| מקום | למי שלחתי? | כמה שלחתי? |
| 1 | ג'ני פסי | 2030 |
| 2 | מוטי אטל | 1144 |
| 3 | אדם כנרי | 874 |
| 4 | רמי ארואסטי | 822 |
| 5 | מקסים לינצקי | 623 |
| 6 | אלכס בונדרין | 615 |
| 7 | ארז אסרף | 572 |
| 8 | מתן גולדשמידט | 563 |
| 9 | אסף רינסקי | 544 |
| 10 | יבגני מומבלט | 492 |
| 11 | אסף פרג' | 488 |
| 12 | שלומי אסולין | 426 |
| 13 | גבריאל סטנובסקי | 414 |
| 14 | נדב כהן | 398 |
| 15 | איתן שורץ | 385 |
| 16 | מאיר מירון | 337 |
| 17 | אושרי זיו-לי | 330 |
| 18 | ליבנה ברבי | 326 |
| 19 | ניר שבת | 324 |
| 20 | רועי הראל | 314 |
| 21 | גאורגי אלקין | 283 |
| 22 | מוהנא אבו-טריף | 280 |
| 23 | רוני רוזן | 263 |
| 24 | יואב שורץ | 258 |
| 25 | איתן אליהו | 222 |
| 26 | רוני לידרמן | 217 |
| 27 | רענן מנור | 207 |
| 28 | ניצן אבני | 206 |
| 29 | סבטלנה שלייפר | 201 |
| 30 | גיל הופמן | 194 |
ואז שמתי לב ששלומי, יואב, מוהנא ומאיר שרתו איתי לא יותר משנה, ועדין הם נכנסו לטבלה. זה אומר שבשנה הראשונה שלי שלחתי הרבה יותר מיילים.
אז בדקתי אם זה נכון. הממצאים האלה אפילו יותר מענינים:
מקרא:
1 – הגעה ליחידה
2 – ג'ני בחו"ל
3 – התנתקות
4 – מעבר ל-F15
5 – 7 שבועות של גימלים וקביים
6 – חל"ת
7 – מעבר למעבדות
8 – שליחת מייל על חולצת הריצה של אופק
זהו.
תודה לכל מי שקרא את זה.
ותודה לכל מי שהצליח לסבול אותי במשך השנים.
מעכשיו אני זמין ב-0544284883 (יכול להיות שטעיתי בספרה האחרונה. אבל הרוב נכון). עד אפריל אני אהיה
זמין רק ב-SMSים, וגם זה תלוי בקליטה שתהיה לי בקמבודיה. [הערת העורך: בסוף היתה קליטה.]
מיקו
"
חולה נפש? בפרספקטיבה של חצי שנה אחרי, זה עדין נראה/נקרא לי די שפוי.
6 תגובות:
326????
מעט או הרבה מדי?
פשוט מעולה!!
וכל הקטע הזה עם "גף כיבוי אווירי",
זה היה לפני השריפה בכרמל נכון..?!
אל תגזים, שבוע/שבועיים אחרי. אני לא הרב כדורי.
מה הפתגם השבועי שהמש"קית ת"ש הייתה שולחת לדעתך?
מה זה "אסלים אסלים"?!
"גם תרנגול הודו חשב ועכשיו הוא במרק."
ולגבי אסלים, עדיף שלא תדע.
הוסף רשומת תגובה